בסוף השבוע, עם לפחות 75% מעם ישראל, עלינו לצפון.
הלכנו על קל, פשוט ולא נוח – קמפינג. לילה אחד. בקטנה. חמישי עד שישי. חוזרים לישון נורמלי בשבת.
מדהים איך החלטה להפוך פחות מ-24 שעות לשוברות שגרה נותנת לנפש הרבה חופש.
תמיד כשאנחנו יוצאים לטיולים בטבע יש בי ערבוב של מי שאני באמת ושל מי שאני חושבת שאני צריכה להיות באירועים כאלו. החל משלב ההכנות וכלה בשלב הפריקה בבית חזרה. אני לא אוהבת אריזות לפיקניקים. וזה לא שאנחנו לא נוסעים לפיקניקים או קמפינג. ההפך הוא הנכון. נוסעים הרבה. נסענו הרבה. ומן הסתם גם ניסע הרבה. כי בסוף, מה לעשות, זה מה שהרוב הכי נהנים ממנו. כאילו אנשים בטוקסידו ומפיות לבנות על הזרוע בפתחו של חדר האוכל זה לא מראה שהיית רוצה לראות בכל בוקר בחופשה השנתית. אבל כל אחד והנאותיו הוא.
ואני לא נהנית לארוז. לא נהנית לפרוק. אולי דווקא מצליחה למצוא רגע הנאה אחד קטנטן. כשכבר עולים לרכב ועושים ספירת מלאי – מה ארזנו ומה בטוח לא שכחנו – אני נהנית מאוד להגיד (בעקביות) את המשפט: כרטיס האשראי עלינו? הכול טוב! נסיעה טובה!
אז נסענו לכינרת.
אכלנו פקקים, בלענו רוק בדיווחים המתמשכים ובסוף הגענו רק כדי לגלות שהגענו מאוחר מדי ועכשיו מתחיל "סובב כינרת משפחת יאיר 2020".
בסוף, אחרי הרבה צפירות הרגעה שלנו את הבנות, ביטים של מסיבות מהסביבה ואפילו כמה צפירות משביתות שמחת מציאת חנייה – מצאנו.
התמקמנו ונרדמנו בידיעה שכל זה יהיה שווה בשש בבוקר כשנקום לגדות הפלא הנהדר הקרוי כינרת.
ואכן, אין כיף גדול יותר מלשבת קרוב לשעת הזריחה לחופיה של הימה הכי קסומה בעולם. רגליים במים. אבנים בכל מקום לאורך הגוף, והנשמה פורחת מאושר. ממרחבים של מים ורוח ואוויר נקי ומיוחד.
ברכות השחר על שפת הים מקבלות משמעות אחרת, קנה הנשימה פתוח יותר. שוב, האין-סוף מתגלה במלוא הדרו וכל איבר בגוף נוכח פתאום בעוצמה אחרת (בלב גלוי: היו רגעים שייחסתי את התחושה הזו למזרן הדק מדי שסחבנו).
והכי מיוחד שאת כל הקסם הזה הענקנו לעצמנו במחשבה של רגע. בהחלטה קלה שלא דרשה יום חופשה או בייביסיטר, אפילו לא הלוואה. רק מחשבה והחלטה.
מדהים לאן אנחנו יכולים להגיע כשאנחנו פתוחים להקשיב לקולות הפנימיים שיש בנו, כשאנחנו מצליחים לעצור רגע לפני ההתפרקות, לאסוף את עצמנו ובכלים הפשוטים שיש לנו ומסביבנו לתת לעצמנו כזאת מתנה.
גם אם מראש אני חושבת שאני לא יודעת לעשות את זה, שאין לי סבלנות לעשות את זה. בסוף זה השתלם! קסם של ממש!
