בנוסח 'על הניסים' מופיע: "ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם, רבת את ריבם, דנת את דינם, נקמת את נקמתם" וכו'.
מפרש ה"שפת אמת" [תרל"א, נר חמישי]; "נראה שהיו בני ישראל במדריגה שְפלה עד שסבלו ולא יצאו לריב כלל עם היוָנים, בפרט לנקום לא היה להם כח כלל… ואעפ"כ רב ה' את ריבם".
מקור פירושו בגמרא, חגיגה ה ע"ב, ששם נאמר כי עין אלוקית דומעת "על גאוותן של ישראל שניטלה מהם וניתנה לגויים", ופירש בעל 'אֵם הבנים שמחה' שהקב"ה בוכה על שניטל רגש הגאווה מישראל ואיבדו את הגאון והכבוד הלאומי בלי לחוש באבדה.
והינה בנס חנוכה נתן הקב"ה למתתיהו ובניו את הכוח לקום ולהתנער מעפר השִפלות, מאיבוד רגש הגאווה היהודית והלאומית, ולהכריז מלחמה על יוון ועל תרבות יוון ועל המתייוונים שבתוכנו, ולנצח ניצחון גדול, ברוך השם.
"נתת ליראך נס להתנוסס" – כח ניסי לעמוד איתן, זקופי קומה למען ישראל, תורתו וארצו.
בזמן הזה כמו בימים ההם אנו מתמודדים עם שאלת המפתח הטמונה בהחלטה להתנער מכבלי הגלות, לקום מעפר ארץ העמים ולזקוף את קומתנו השלמה, היהודית והלאומית, בארצנו הקדושה בסייעתא דשמיא.
אם נזכה ויהיה כוח בעז"ה בידי הציונות הדתית בבחירות הקרובות, אם ישכילו הנאמנים לתורת ארץ ישראל להתאחד ולבחור את נציגיהם לכנסת, לעניות דעתי התיק החשוב ביותר איננו תיק החינוך או הדתות, עם כל חשיבותם החיונית, אלא בראש ובראשונה התיק לביטחון הפנים!
אם בשכונת רמת אשכול שבלוד יכולים פורעים ערבים להכות באגרופים ולבעוט ברב המקומי לאור יום ואין תגובה ואין הרתעה, וזו דוגמה אחת מני רבות להפקרות המשתוללת בארצנו, הרי שבראש ובראשונה צריכים להניף את הדגל החשמונאי – "מי לה' אליי" – ולהילחם במי שמונעים מאיתנו את ירושת הארץ וישיבתנו בה בשמחה, בשלווה ובגאון יהודי. זוהי המורשת של המכבים, זו תורת הציונות הדתית. שבנו לארצנו כדי למשול בה.
בירושלים יושב לו נגר ישיש, אוד מוצל מאש, מהתופת של מחנה הריכוז ברגן בלזן, שבתוך כשלוש שנים לאחר השואה זכה להכין את השולחן שעליו הכריזו את קום המדינה בה' באייר תש"ח. ואם יזכה עוד, "על כפיו אותו יביא שולחן לאליהו הנביא".
על הדור שלנו מוטל להכשיר את הקרקע ואת הלבבות לבוא מבשר טוב משמיע ישועה. כל אחד הוא נר קטן וכולנו אור איתן לנצח במאבק נגד הקמים עלינו, ובעז"ה יעשה ה' לנו ניסים כימים ההם – בזמן הזה.
