לפני כעשרים שנה נהרג האיש והאגדה רפול איתן, כאשר גל גדול סחף אותו אל הים. רפול היה הרמטכ"ל המוערך ביותר בצה"ל, לוחם ומחנך, איש שנאמר עליו שהסיפור שלו הוא הסיפור של ארץ ישראל. כרמטכ"ל הוא לקח ילדי רחוב והפך אותם ללוחמים ומפקדים שנקראו 'נערי רפול'. כמה חסרים לנו אנשים כמו האיש הזה שיקומו וירימו תנועה שתטפל ותטפח את נערי הגבעות במידה שווה, מתבגרים חסרי מנוח שמבקשים רועה. רפול, היה שנוא התקשורת, שהסתייגה מפועלו, ממשנתו ומגבורתו. הוא היה בצמרת קבלת ההחלטות, לבד במנהיגות מול אש אויב, והוא היה גם לגמרי לבד כאשר הגל הגדול לקח אותו אל מותו.
אחד הסיפורים שסופרו על רפול הוא שהוא נולד בטעות. הוא היה הבן החמישי שנולד למשפחה חקלאית עניה, וכאשר נודע לאמו שהיא בהריון היא נסעה לחיפה לרופא הנשים וביקשה להפיל את העובר. אך כדי לעבור הפלה , היא נדרשה לשלם חצי לירה, והיא לא הצליחה להשיג את הכסף הזה, וכך, בדיעבד, נולד רפול. האחים שלו היו מקניטים אותו כל חייו שספק אם הוא שווה את חצי הלירה המנדטורית שאמא שלהם חסכה.
נושא ההפלות המלאכותיות שאינן מסיבה רפואית מהווה כתם על מדינת ישראל. כל שנה נעשות בארץ עשרות אלפי הפלות מלאכותיות, חלקן 'חוקיות' – האשה עוברת ועדה שמאשרת את ההפלה, ורבות אחרות נעשות במרפאות בהעלמת עין של הממסד הרפואי והמשפטי. החשבון מראה שעל כל עשרה תינוקות שנולדים בארץ ילד אחד מופל, דהיינו שמפסיקים את חייו בשלב הריוני מוקדם, וזה המון. אגודת 'אפרת' עושה כל מה שהיא יכולה כדי לעודד נשים שחושבות על הפלה להתגבר ולשמור על העובר, במיוחד כאשר מדובר, כמו אצל אמו של רפול, בקושי כלכלי . אני גאה להיות חלק מהנהלת אגודת אפרת שנים רבות, וזכיתי להכיר ולהוקיר את מייסד האגודה, דר שוסהיים היקר, שהיה חוליה חשובה בהתפתחות המקצועית שלי כרופאה יראת שמיים. הוא למד אותי מהי דבקות במטרה, מהי שליחות חסרת גבולות, ואיך לעמוד בפרץ אל מול רוחות זרות ולהישאר יציבה בדעתי.
אגודת אפרת רשמה לזכותה אלפי תינוקות שנולדו וחיים בבריאות ובשמחה למרות שהייתה כוונה להפיל אותם. אולם עדיין זו טיפה מן הים. שיעור הפניות לוועדות להפסקות היריון בישראל נמצא ברמת ביניים בהשוואה למדינות מפותחות אחרות. לדוגמה שיעורים גבוהים יותר קיימים בשוודיה, באנגליה ובארה"ב. לעומת זאת, שיעורים נמוכים יותר קיימים בפינלנד בגרמניה בשווייץ ובפולין שבה חוקי ההפלות הם מהנוקשים באירופה. מצד שני, בישראל יש יותר ילודה מבכל המדינות הללו יחד, כך שעדיין ערך הילודה והפוריות אצל נשים בישראל גבוה מגרמניה, שוויץ, פינלנד ופולין. כאמור לעיל, בישראל היחס בין הפלות ללידת ילד חי הוא עשר הפלות למאה לידות, כאשר ממוצע הOECD הינו כפול.
לקראת 'סוף השנה' הנוצרית , ותחילת ספר שמות- ספר הגאולה, פורסם כי מעל מאה אלף ילדים יהודים נולדו בשנה האחרונה. בישראל גרים היום כשבעה מיליון יהודים. עדיין לא הגענו למצב של 'רוב תושביה עליה', אבל זה מתקרב. בניגוד לריבוי טבעי של 1.5 לאשה בממוצע לאשה יהודיה ברחבי העולם, מספר שאינו יכול לשמור על הקיים ובוודאי שלא להגדיל את העם היהודי, בארץ ישראל ממוצע הילודה הוא סביב שלושה ילדים ויותר. זה נכון אפילו במשפחות היהודיות יוצאות ברית המועצות, ששם היה מקובל להסתפק בילד אחד בעיקר בגלל צפיפות הדיור הרב דורי, אבל גם מסיבות תרבותיות והאדרת אידיאל העבודה . הם הגיעו לארץ ואמצו את הנורמה הישראלית שבה משפחה היא בעלת 3-4 ילדים. שם המשחק הוא יצר קיום, אופטימיות בסיסית, שמחה פנימית, והתבוננות על העתיד במשקפיים ורודות. אוכלוסייה שמביאה חיים מאמינה בכך שהעולם הוא טוב. ■
