רק לא

לאחר שנסתיימו הבחירות, ניתן וכדאי ללמוד מהן ביחס ליחסים בכלל ולזוגיות בפרט. בכל ארבעת מערכות הבחירות האחרונות לכנסת ישראל שנערכו בשנתיים האחרונות, שמענו לא מעט מפלגות החוזרות על המנטרה: “רק לא ביבי”. כמעט לא שמענו מאותן מפלגות (לפחות מרובן) מי כן ראוי להיות ראש הממשלה, וחבל, הן דאגו בעיקר לפרסם מי לא ראוי.
חשוב לשים לב כי מפלגות אלה לא רק שסימנו את מי אינן רוצות כראש הממשלה, אלא הגדילו לעשות והציבו אולטימטום: “בשום מצב לא יישבו בממשלה אחת עם בנימין נתניהו”.
לעניות דעתי הפוליטית, הצבת אולטימטום היא מעשה לא חכם ברמה הטקטית וברמה האסטרטגית. הצבת אולטימטום מקטינה את אפשרויות הקואליציה שלך, מצמצמת את כח המשא ומתן שלך מול מפלגות אחרות שלא הציבו אולטימטום.
והגרוע מכל, הצבת אולטימטום גורמת לאנשים שאוהדים אותך, אך אינם בדיוק בדעה שלך ביחס לאולטימטום שהצבת, לחשוב שוב האם להצביע עבורך.
לאנשים שיטענו שרק בהצבת אולטימטום נוקשה חד וברור אתה מראה את נחישותך לדבוק בערכים ובכך להבליט את אמת כוונותיך. אענה שאם הדרך היחידה שלך להראות את נחישותך ואת הדבקות שלך בקיום כוונותיך ואמירותיך היא רק בדרך של אולטימטום, אתה כנראה לא נמצא במקצוע הנכון.
מי שמציב אולטימטום, נכנס לאחר תוצאות הבחירות לשולחן המו”מ ביד קשורה לאחור, והכול בשל הבטחה אשר ניתנה עוד לפני שידע מה תהיינה התוצאות והמציאות לאחר הבחירות.
ואם בפוליטיקה ההצעה שלי, להימנע מאולטימטום, בזוגיות ובחיי נישואין ההצעה שלי היא לאסור לחלוטין שימוש באולטימטומים. למחוק מהלקסיקון הזוגי את האופציה הזו.
חיי זוגיות הם חיים משלימים של שני אנשים אשר בחרו לחיות יחדיו מתוך אהבה, קבלת האחר, הכלה, סבלנות, תשוקה, רצון להקים משפחה, ערכים משותפים ואמונה משותפת על דרך חיים ביחד.
צד אחד המציב אולטימטום כל שהוא, מפר את האיזון והופך את האמון הבסיסי בין בני הזוג לשפה של איומים.
משפטים כמו:
“אם תעשה/י X, אז אני אעשה Y”, או “אני אף פעם לא מוכן לעשות את X”, הם משפטים מסוכנים ורעילים ליחסים בין בני זוג.
ההתניה המיותרת המלווה באיום של תוצאה וודאי אינה רצויה ואינה מקובלת על הצד המאוים (אחרת אין לאולטימטום שום תוקף), והיא שפה של איומים, של חוסר כבוד, חוסר הערכה וחוסר אהבה. אולטימטומים באים בדרך כלל בתוך ויכוח נוקב, חוסר הסכמה משמעותי וחוסר הערכה לדעתו של הצד השני. משום מה, הצבת האולטימטום גורם לאדם לחשוב שרק באמצעות הפעלת איום, יצליח להביא את הצד השני לכבד את רצונותיו.
זוהי חשיבה ילדותית ומסוכנת.
ילדותית – כיוון שיש כלים שונים ודרכים שונות להביע ולשכנע את הצד השני בצדקת דעתך: דו-שיח, פעילות משותפת, חברים, ייעוץ מקצועי, קרבה נפשית וגופנית ועוד. כל אלה עוזרים להרגיע את השיח עם את בן/בת הזוג ומאפשרים לו “לרדת” מהעץ הגבוה שעליו טיפס.
מסוכנת – טבע האדם שאחרי שהוציא מפיו את האולטימטום, קשה לו שבעתיים לוותר, לחזור בו, להתפשר ולהתגמש. האגו, הכבוד העצמי והבושה גורמים לו להתחפר עוד יותר בעמדות שלו ללא רצון או יכולת לקבל את דעת האחר/ת. האדם נעשה בלוק, אטום לשיח, אטום להבנה ואטום לרגשות.
מכאן הדרך לשיפור המצב תהיה הרבה יותר קשה, ותחייב הרבה יותר מאמץ, השקעה, ריצוי, ויתור, הכלה, סבלנות, התפשרות, סליחה, גמישות ועוד.
אף אחד לא רוצה שיעמידו אותו עם הגב אל הקיר, במיוחד לא מצד בן או בת הזוג. אולטימטום הוא הרס של יחסים בין בני אדם בכלל ובין בני זוג בפרט.
המאמר נכתב לפני השבעת הכנסת ומתן המנדט ע”י הנשיא למאן דהוא.