זכינו להיות ממשפחתו של הצדיק הירושלמי רבי אריה לוין זצ"ל, והסיפורים במשפחה רבים הם. סופר לנו שאחד מבניו של רבי אריה לוין נולד ביום לאחר פטירת רבי מאיר שמחה מדווינסק זצ"ל, בעל ה'אור-שמח'. רבי אריה, שהיה, בין השאר, תלמידו של רבי שלמה אליאשוב זצ"ל, בעל ה'לשם', חשב לקרוא לבנו על שמו וגם על שם בעל ה'אור שמח', כלומר 'שלמה-שמחה'.
באמירת הברכות בעת ברית המילה כובד רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל, וכשאמר: "ויקרא שמו בישראל", לחש מרן הראי"ה קוק זצ"ל לרבי אריה: 'שמחה-שלמה', בהקדמת השם 'שמחה' ל'שלמה'.
לאחר מכן הסביר מרן הראי"ה לרבי אריה: נאמר בנישואי רות לבועז במגילת רות (ד', י"א) -"כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל", כלומר שהקדימו את רחל ללאה, אע"פ שלאה היא המבוגרת, וממנה הכהונה, הלוויה והמלכות. זאת כיוון שרחל מייצגת על פי תורת הקבלה את הפן הגלוי ('אתגליא') ואילו לאה מייצגת את מידת הנסתר ('אתכסיא'), והגלוי קודם לנסתר. כך גם כאן, כשבאים לקרוא על שם שני גדולי עולם, יש להקדים את רבי מאיר שמחה – השייך יותר לתורה הנגלית, לרבי שלמה ששייך לעולם הנסתר.
בפרשתנו נולדים בניו של יעקב, והוא קורא להם בשמות. כבר כתבנו לכם בעבר בענייני קריאת שמות, ונוסיף דברים גם הפעם.
מנהג האשכנזים שלא לקרוא לילד על שם מישהו חי, כגון הסבא וכד', משום חשש עין הרע, אף אם יוסיפו לילד שם נוסף שבו יכנו אותו בפועל.
לעומת זאת, בקרב רוב עדות המזרח נהוג לקרוא על שם אדם חי, ואדרבה, לכבוד הוא לו, ויש אומרים שיש בכך סגולה לאריכות ימיו של מי שקראו על שמו.
שמענו מפעם ממכובדנו וידידנו הרב מרדכי גרוס שליט"א, מבני ברק, שיש הנוהגים לקרוא לילד על פי הזמן שבו נולד, או מאורע שהיה בזמן לידתו או בזמן קריאת השם. הרב הביא כמה דוגמאות לכך:
נולד או נימול בשבת – נקרא 'שבתי'. ביום טוב – 'יום טוב'. בראש השנה – 'יצחק'. בחג הסוכות – על פי שמות האושפיזין שבאותו יום.
בחנוכה – 'מתתיהו' או בשם הנשיא שבאותו יום. לבת – 'יהודית'. בז' אדר – 'משה', שנולד ונפטר באותו יום. בפורים – 'מרדכי', ולבת – 'אסתר'.
בל"ג בעומר – 'שמעון'. בשבועות – 'דוד', ולבת – 'רות'. בתשעה באב – 'מנחם' או 'בן ציון', ולבת – 'נחמה'.
עם זאת, ברצוננו לציין שאין לקרוא לילד בשם שכאשר הוא יגדל – הוא עלול להתבייש בו.
