״ואז התחלתי להניח״

״הבנתי שאני לא לבד״
בוא נחזור עכשיו לפתרון שמצאת. התפילין.
״החלטתי שאני מתחיל להניח תפילין כדי שכל בוקר אני אקרא טקסט שהוא טקסט מקראי״. מליק מסביר: ״אני מתייחס לכל הטקסטים כמו תנ״ך, גמרא והסידור – בצורה דומה מהבחינה שזה טקסט עברי, מקראי, יהודי. אם אתה יודע לקרוא את הטקסט של התפילין בבוקר כמו שצריך יש סיכוי שגם את ההגדה יהיה לך הרבה יותר נוח לקרוא, כי השפה זרה לך פחות.
״ואז התחלתי להניח תפילין, אבל לא היו לי תפילין״, הוא צוחק. ״הלכתי לאבא שלי ולקחתי ממנו תפילין ישנים שעברו מסבא בירושה. הוא לא מאוד התלהב מהמחשבה שאניח כל יום תפילין. בסופו של דבר התחלתי להניח ועברתי תהליך. פרסמתי את הדבר הזה בטוויטר ובפייסבוק והיה לזה תהודה עצומה. הבנתי שאני לא לבד ויש הרבה מאוד אנשים חילונים שמרגישים יהודים אבל היהדות לא נוכחת אצלם בבית״.
אלון עושה הבחנה בין אנשים שגדלו בבית מסורתי שבו הטקסטים הדתיים מאוד נוכחים – הולכים לבית כנסת, עושים קידוש ושומרים שבת ברמה כזאת או אחרת – לבין בתים חילוניים לחלוטין. ״אני חושב שזה גם ההבדל בין אבא שלי לביננו. אצלו זה היה נוכח בבית. סבא בטח הניח תפילין ואבא אמנם הכיר את הדברים, אבל זה לא עבר, אנחנו כילדים לא ראינו את זה בבית. אז למרות שהכבוד שלו לדבר היה עצום, הידע עצמו לא כל כך עבר״.
מליק התחיל להניח תפילין אבל לא ידע איך להניח ומה להגיד. ״נכון שיש גוגל שם אפשר ללמוד הכל, אבל התחושה מאוד מאוד לא טובה, שזה משהו שהוא כל כך חלק מהתרבות שלך כבן אדם וכקבוצה, ואתה לא יודע אותו״.
״הלכתי וביקשתי מהרב שחיתן אותי שייתן לי עוד איזושהי הדרכה קצת יותר אישית, על איך מניחים נכון את התפילין. למדתי, ואז… יום אחד הלכתי וקניתי תפילין חדשים, סידור וטלית. בנוסף לכך הייתי צריך לבחור: סידור ספרדי או סידור אשכנזי? ממש לא ידעתי מה ההבדל. לקחתי סידור אשכנזי כי אני אשכנזי, וגם סידור ספרדי כי כולם אמרו לי שמשתמשים בו יותר״.

״אחרי חודשיים בהם הנחתי תפילין רציתי להתפלל שחרית כי אני קורא כבר בסידור, ובסידור יש את התפילה כידוע. הייתי במילואים פעם ראשונה עם התפילין, קמתי כבר מוקדם בבוקר ורציתי להניח. אמרתי לעצמי שאם כבר מניחים תפילין אתפלל שחרית. לא ידעתי מה קוראים ומה סדר הדברים. את זה מאוד קשה ללמוד מגוגל, אפשר, אבל זה לא זה״. 

בגלל שיש לו הרבה מאוד חברים ברשתות החברתיות אותם שיתף בדברים, הוא הצליח לקבל קצת מידע על סדר התפילה והרחיב עוד את הידע שלו. ״לרוב החברים שלי אין את הרשתות ולא את המעגלים החברתיים שאני צברתי במהלך החיים. אין להם את הדתיים והמסורתיים שהכנסתי לחיי שלא היו שם באופן טבעי. גם אם הם רוצים ויש להם את ה׳זיק׳ הזה פתאום כמו שלי היה – לא יהיה להם מאיפה להביא את המידע והם יוותרו״.

״זאת פריווילגיה להיות יהודי שאינו שומר מצוות בגלל שיש לנו מדינה״

בוא נתקדם. התחלת להניח תפילין, יש לך מידע שהשגת, אבל למה להתפלל בכלל?

״ירידת הדורות אותה הזכרתי מאיימת עלינו. אם בעוד שני דורות יהודי לא ידע מה זה להיות יהודי, הוא גם לא ידע למה ללכת לצבא, והוא גם לא ידע למה חשובה ארץ ישראל והוא פשוט ילך מפה. וזהו״.

לא היית רוצה להגדיר את עצמך כחילוני, אז למרות שההגדרה פחות חשובה – באיזו הגדרה היית משתמש? 

״זאת שאלה חשובה. אגיד לך את האמת, אני עדיין משתמש בהגדרה ׳חילוני׳, כי זה מגזר, הגעתי מתוך המגזר הזה וזה עדיין מי שאני, אני עדיין חי אורח חיים לא דתי. האם אני יכול להיות מסורתי? אני חושב שלא. אני תמיד צוחק שאני מתחזק לכיוון המסורתי. שיא ההתחזקות שלי לא יהיה דתי אלא מסורתי. יהודי חילוני או יהודי מסורתי אלו בסוף הגדרות מאוד נזילות. אני לא רוצה להגדיר את עצמי כחילוני, אבל אני חילוני. זאת האמת״.

רגע, מה זה מתחזק לכיוון המסורתי? שאתה מכיר את המסורת של העם שלך?

״אתה מכיר, אוהב ומיישם חלקים מהמסורת של העם שלך. וגם את החלקים שאתה לא מיישם אתה רואה כחלק מהעם שלך. מבחינתי לשמור שבת זה דבר יהודי. זה שאני לא עושה את זה דיון אחר לגמרי״. 

בוא נפתח אותו.

״זאת פריווילגיה להיות יהודי שאינו שומר מצוות היום בגלל שיש לנו מדינה, ויש כל כך הרבה חרדים ודתיים ואני יודע שהשבת נשמרת, וגם אם אני לא אשמור אותה היא תעבור לדור הבא. אז לי יש את הפריווילגיה בעצם לשמור את החלקים האחרים בזהות האישית שלי. החלקים שאינם זהות יהודית״.

לא מזמן דיברתי עם מישהי באיזה דיון. היא התחתנה ולאחר תקופה מסוימת החליטה שהיא מורידה את כיסוי הראש שלה, סיבותיה עמה. באותו דיון אמרתי שבישראל זאת החלטה שהרבה יותר קל לקחת, כי כמו שאתה אומר, אנחנו במדינה יהודית. אבל, אם היא היתה מורידה את כיסוי הראש בחו״ל, חיצונית היא לא היתה שונה מהרבה נשים לא יהודיות.

״אתה יודע מה? הזכרת לי שתי נקודות ציון מאוד חשובות לתוך הדבר הזה. אחת – אם משהו שונה היה בפסח האחרון מכל הפסחים זה שלפסח הזה הגעתי כגבר נשוי, התחתנתי בתחילת ינואר האחרון. בגלל שאני מאוד מאוד לאומי את המשפט ׳אם אשכחך ירושלים׳ צרחתי מכל הלב, ויכולתי להגיד אותו מתוך שינה. אבל לא הייתה לי טלית אז ביקשתי שם באולם.

״זה היה איזשהו שבר ראשוני בכל התהליך של חתונה ברבנות כי היה לי טבעי וברור לחלוטין שאני עובר את התהליך הזה, ומצד שני תוך כדי התהליך גיליתי שהוא זר לי. לא ידעתי איך הוא עומד להיראות, לא ידעתי איך נראית שבת חתן, איך עושים את זה, איך עושים את כל הדברים הללו, את הכל. זאת הייתה הסטירה הכי גדולה שממנה הכל בעצם התחיל״. 

הדבר השני שאלון נזכר בו קשור לתקופה בה התגורר שנה וחצי בגרמניה ובפינלנד שם עבד ב׳עגלות׳. ״זאת היתה השנה היחידה בחיי שגם שמרתי כשרות וגם צמתי ביום כיפור. כשהייתי בגרמניה הרגשתי שאם אני לא עושה את זה היהודי שבי מתרחק״.

בוא נדבר על הציוץ שבעקבותיו פניתי אליך, כך כתבת בסופו: ״אשמח מאוד שבמערכת החינוך הממלכתית ילמדו יותר על תפילין, סידור וגמרא״. איך עושים את זה בצורה שלא תרגיש לאף אחד ככפיה? כי ברור לי שאנשים דתיים לא צריכים להתערב, אולי כצוות חשיבה, אבל ודאי לא כמי שמשווקים את הדבר הזה.

״אני תמיד מאוד זהיר איך מיישמים איזשהו רעיון שאני או אחרים חושבים שנכון. הייתי מציע להקים ועדת היגוי עם מנהלי בתי ספר ממלכתיים ולחשוב ביחד איתם איך עושים את הדבר הזה בצורה הטובה ביותר. מצד שני אני לא תמים, צריך להביא את הרעיון״.

בנושא הזה אומר מליק כי חובה שהדבר יתנהל מתוך היהדות האורתודוקסית. ״מאוד חשוב לי להבהיר שמבחינתי יהדות אורתודוקסית זה הסיפור פה. זה לא יכול להיות קונסרבטיבי, וזה לא יכול להיות רפורמי. זה חייב להיות היהדות המקובלת בעיני רוב מוחלט של עם ישראל. אני חושב שהמסורתיים הם הדוגמה הטובה ביותר של ללמד את האורתודוקסיה בלי ללמד. זאת אומרת לא ללמד להניח תפילין, אלא ללמד מהם התפילין, מהו הטקסט, איך עושים את זה, להראות גם את הפרקטיקה.לא ללמד את התפילות, את ההלכה ואת התפילין, אלא ללמד איך נבנתה ההלכה, מה קיים בה, מי הם האמוראים, מי הם התנאים, מתי נסגרה המשנה וכל הדברים מהסוג הזה״.

לדעתו של אלון תוכניות מהסוג הזה אפשר לקדם, אבל בשל חששות אפשריים, אולי אפילו חששות הגיוניים, יש להתחיל בכיתות הגבוהות: ״להתחיל עם זה דווקא בתיכונים או בחטיבות ביניים ולאו דווקא בבתי ספר יסודי, כי יש רגישות הרבה יותר גדולה לילדים קטנים״.

מצד שני הוא אומר, ״לא לפחד. רוב החברה החילונית בישראל לא מפחדת מהדבר הזה, ואלה שכן מפחדים אז לא להתבייש. כהנהגה ציבורית לא לפחד מאותם גופים קולניים. לא לפחד, ולהגיד ׳אנחנו מבינים שאתם מפחדים פחד מוות מכל דבר שקשור טיפה ליהדות אבל היהדות חשובה לעם שלנו׳. לא לפחד גם כשיבואו ארגונים ויעשו קמפייני ׳הדתה׳ למיניהם״. 

אתה חושב שתוכנית כזאת שתפעל לאט, בזהירות וברגישות, ומצד שני לא תפחד מאותם קמפיינים תוביל אנשים בהכרח להכיר טקסטים יהודיים? 

״אם בתוך מערכת החינוך יכניסו את התכנים האלה יהיה יותר ידע. כולם ידעו? לא, כמו שלא כולם יודעים אנגלית. זה לא משהו שאני יכול להבטיח אבל זה משהו שצריך לנסות, לא לוותר מראש כמו שקורה היום״.