אומרים שילדים זקוקים לסמכות, גבולות וכללים, ואני מבינה את זה, אבל נורא קשה לי להיות כזו! לא נעים לי לגרום להם אי-נעימות, ואני לא רוצה להיות הקשה הזו שאומרת מה כן ומה לא. קשה לי באישיות שלי להיות לא נחמדה. ואיך זה מסתדר עם עם אהבת חינם שבונה את בית מקדשנו?
תשובה
כמה נחמד היה לו יכולנו להיות הורים ומורים שתמיד מבינים, מחייכים, מכילים, תמיד אמפתיים ואוהבי חינם… אנחנו לא יכולים? ודאי שכן, אבל אז ניאלץ להיפרד מהתואר הורים או מחנכים. האנשים המופקדים על התהליך החינוכי אינם יכולים להרשות לעצמם להיות תמיד חייכניםולהיענות בחיוב לכל בקשה של ילד אולקבל את הסכמתו בכל החלטה. יש דברים שבהם העברת המסר עוברת באי-נוחות, בתסכול, בחוסר הבנה וקבלה חיצוניים ובקשיים.
וכי אי אפשר אחרת? חז"ל אומרים שתלמיד שאין שפתיו נוטפות מור תכווינה, כלומר תהליך של למידה טומן בחובו שלב של קושי ומרירות, אחרת נכווים. "דברי תורה כדורבנות", האמת לא תמיד נוחה, "כמסמרות נטועות", לא תמיד גמישה, "חוסך שבטו שונא בנו… ואוהבו שיחרו מוסר". אם כן, האהבה מתבטאת בדיוק בהיפוך, לפי הפסוקים האלה.
השאלה בעומק שעומדת כאן היא מה המטרה שלי? חינוך הילד, לעשותו טוב וישר, או לצאת טוב מהסיפור? השאלה איזו אימא אני רוצה להיות מסיטה את הדיון מטובת הילד לדימוי העצמי שלי, איך אני מצטלמת כאימא בסלפי שהמצאתי לי, איך אני נתפסת בעיני החברה או אפילו בעיני ילדיי (אולי בשל הפחד מאשמה אנו מתעסקים בהורות במקום בתפקיד החינוכי שלנו?).
יש זמנים שיש לחבק בהם, יש זמן שצריך לרחוק בו מחבק, יש שטוב לילד לשמוע "כן", ויש שטוב ונכון לו לשמוע "לא" פשוט, החלטי, סמכותי וסגור על עצמו. כי "ילד שמוותרים לו, מוותרים עליו". ויתור מבטא חוסר אמון ביכולת של הילד לשאת את מה שנכון לו, להתגבר על רצונותיו המיידיים והלא מבוקרים. לפעמים זה דורש ממנו לשאת תסכול ולצמוח ממנו. "להרבה דברים גדולים זכה העולם מתוך המועקה".
האם אנו מוכנים לשאת זאת למענו? האם אנחנו אוהבים גם כשלא נעים לנו? גם אם לא ניראה טוב בעיני אחרים? גם כשיחסו אלינו כפוי טובה? כשיהושע בן נון מתמנה למנהיג אומר הפסוק "וציווית אותו לעיניהם", ומפרש רשי: "על ישראל דע שטרחנין הם סרבנים הם על מנת שתקבל עליך". כלומר, שום יחס של המונהגים ושום מחיר לא משנה את עמדת הנפש האוהבת, המאמינה והמסורה של המנהיג, כי האהבה אליהם היא אהבה שאינה תלויה בדבר. אהבת חינם!
בסופו של דבר מתברר שילדים אוהבים דווקא מחנכים מנהיגים! הם באמת מעדיפים שנוביל ולא נתונים ללחץ (גם אם הם מייצרים אותו), וטוב להם לצמוח אצל מי שהם מרגישים שהוא סמכות בלתי תלויה ולכן אפשר לסמוך עליה.
אז תסמכי בכיף.
