חנוכה, חג של אור. לנוכח החושך של יוון גבר האור של החשמונאים.
במעבר חד, אנו ימים אחדים לפני צום עשירי בטבת. אחת הסיבות לתענית היא הגזרה של המלך תלמי, ממלכי יוון, לתרגם את התורה ליוונית בכפייה ובמגמה מרושעת. המלך הצליח להחשיך את העולם, ועל כן אנו מתענים.
אומנם אפשר לתרגם את התורה ליוונית (משנה, מגילה א, ח) אך זה ניתן להיעשות כאשר מבינים שהתרגום חיצוני בלבד ואינו משקף את קדושתה של התורה. תלמי רצה להעביר את ישראל בכפייה על דתם ועל דעת קונם ולהפוך את התורה לחוכמה אנושית חומרית כמו החוכמה היוונית. למרות הצער הגדול על תרגום התורה בגזרת המלך ללשון לועזית שטחית וחלולה, עם זה בתוך המר היה גם מתוק.
בפקודת המלך התיישבו 72 זקנים בחדרים נפרדים לתרגם את התורה ליוונית. בחסדי ה', לא זו בלבד שהתרגום היה זהה, אלא שכל הזקנים, ברוח הקודש פלאית, שינו מהכתוב את אותם שינויים בעשרות מקומות.
דוגמה אחת היוצאת מן הכלל תלמד על הכלל כולו, כלומר על ההבדל העמוק בין ישראל לעמים. בפרשת בראשית אומר אלוקים "נעשה אדם", וחששו הזקנים שתלמי וסיעתו ילמדו מכאן שיש כמה רשויות בשמיים. לכן שינו מהכתוב ותרגמו כולם: "אעשה אדם" .
תורתנו האלוקית כתבה: "נעשה אדם" כדי ללמד את עם ישראל דרך ארץ ומידת ענווה, שיהא הגדול, ואפילו הקב"ה בכבודו ובעצמו, נמלך ונוטל רשות מן הקטנים. אבל הלא גם בתוכנו יכולים לטעות ולחשוב שיש כמה כוחות בשמיים? אלא למדנו מהתורה יסוד גדול: אם מידת הענווה תהיה מתוקנת, יתיישרו גם יסודות האמונה. אך אם המידות תהיינה מקולקלות, לא תועיל כל פילוסופיה, נכונה ככל אשר תהיה, כי המידות המושחתות יהרסו כל חלקה טובה. אצל ישראל התורה שמה בראש את תיקון המידות, המתחבר לסגולה הישראלית ולנפשם הטהורה. על כן אצלנו התורה דאגה לבניין הנפש ותיקון המידות ולא חששה לטעות אמונית. מה שאין כן אצל אומות העולם, העיקר שלא יבואו לכפירה מתוך הכתוב.
גדול קידוש השם מתוך חילול השם, ומעומק החושך מתגלה מעלתם הייחודית של ישראל!
