אחרי החגים כבר כאן. תפילות הימים הנוראים בהן כל אחד מאיתנו התפלל לשנה טובה יותר היו הכנה טובה לקראת השנה שלפתחנו. אז נכון, אמנם שנת השמיטה החלה וכולנו השתדלנו לשמוט מחיינו רעיונות ואישים לא טובים שליוו אותנו עד כה אבל לצערנו בכל מה שקשור לממשלה הנוכחית, לא השתנה דבר. לבנתיים. שרי הממשלה הזו לא שומטים לרגע את כיסאותיהם כי גם הם יודעים שחזרתם לעור הצבי של כורסאות ממשלת הכלבו הזו לא תהיה כל כך מהירה. את תמצית השבוע הפוליטי כולנו יודעים. הוא החל בראש הממשלה אשר העדיף להשתלח מעל בימת האו"ם בראשי משרד הבריאות, המשיך בשרי מר"צ שצעדו אחד אחרי השני אל השקיעה לפגישה עם אבו מאזן כאילו אין לנו אלפי חולי קורונה חדשים ביום וכלל בתווך ביקור של ראש הממשלה החליפי בבחריין תוך ניכוס ההישג המדיני הכביר הזה אליו כאילו מי שלא הביא אותו היה בנימין נתניהו.
מושב הכנסת נפתח השבוע עם ממשלת שמאל מלווה בעלי תאנה ימניים אך סיכוי לא מבוטל שנסיים אותו עם ממשלת ימין בראשות בני גנץ. כן, כנראה שהתקציב יעבור בזכות דמי החסות "הקטנים" למנסור עבאס בסך 53 מיליארד שקלים וחסדיהם של חברי הרשימה המשותפת, אך סיכוי יותר סביר שלאחר מכן גנץ יחשב מסלול מחדש, ויבקש להשתדרג למעמד מנהיג מדינת ישראל. ההוכחה הטובה לכך היא העמימות בה הוא מרבה להשתמש. אם תרצו, ראש ממשלה מהמרכז עם חברי כנסת מהימין. צריך להגיד את האמת, המהלך בו נתניהו החליט לפזר את הכנסת ולא לתת לגנץ את האפשרות להיכנס לראשות הממשלה איננו מוסרי אך מה שבנט בחר לעשות לאחר מכן איננו לגיטימי בשום קנה מידה.
נתניהו, אחרי תקופה כה ארוכה בראשות הממשלה, ממשיך להיאחז בקרנות המזבח הפוליטיים במקום לצאת לסבב הרצאות עולמי. אמנם הוא הודיע על כתיבת ספר חדש אך כל זאת במקביל לתפקידו כיו"ר האופוזיציה. גם הוא יודע שאחרי התקציב, אולי הוא לא יחזור להיות ראש ממשלה אלא רק חליפי, אבל הממשלה האופציונלית שתקום תהיה ממשלה בה הליכוד יחזור להגה השלטון וישמש כמפלגה הבכירה בקואליציה. במקרה כזה גנץ, כמו בנט היום, יהיה ראש ממשלה בטייטל, אך לא בפועל. כי הרי, מי ירצה לגרור את המדינה לבחירות חמישיות כאשר אפשר לקבל את ראשות הממשלה על מגש הכסף של מפלגת הליכוד.
בשבת זו נקרא את פרשת נח בה מסופר על המבול הקשה שבא לעולם. אף אחד מאיתנו אינו יודע מה יוליד יום עם הממשלה הנוכחית אך מה שבטוח הוא שהיונה ועלה הזית בפיה, בו יבואו.