אטימות המערכת

״‏בפורים האחרון, כולם יצאו לחגוג, ואני ישבתי בבית מתה מדאגה ובוכה על נערה בת 15 שנמצאת בחברת עבריינים שכולאים אותה ופוגעים בה. עברו שבועיים מאז היעלמותה, ונראה שלאף אחד לא אכפת״.
כך סיפרה לי אימא דואגת לנערה בסיכון גבוה, שאמורה להיות במוסד סגור על פי צו בית משפט. זו אינה הפעם הראשונה, שהבחורה הזו נעדרת. היא אינה יודעת להבחין בין טוב ורע, וזקוקה לטיפול ולהשגחה. במקום לחגוג את פורים, האימא הייתה עסוקה בחיפוש אחר בתה הקטינה, שהרשויות אמורות היו לדאוג לה לדבר הבסיסי ביותר – הגנה. 
במוסדות הרווחה נוהגים לתת לבנות השוהות בהם חופשה קצרה אחת לשבועיים. לאור העובדה, שבחופשות האחרונות של אותה נערה, היא נוצלה ונפגעה על ידי עבריינים מסוכנים, בקשה האימא מהמוסד לחרוג מהנוהל ולא לאפשר לה לצאת לחופשה, כי היה ידוע לכל, שהיא תברח ותפגע שוב. לצערנו, נתקלה האם באטימות של המערכת, הילדה הוצאה לחופשה, וכבר בתחילתה ברחה למקום המוכר, בו היא נפגעת.
האם הדואגת הודיעה מיד למשטרה ולרווחה על מצבה של הילדה, אך המערכת אינה מתרגשת מבריחות של נערות בסיכון, ואינה עושה מאמצים לשמור עליהן. האם, באין ברירה אחרת, הקימה חמ״ל והחלה לחפש את הילדה. היא הבינה, שהילדה נמצאת תחת מרות של עבריין מסוכן, ונתנה למשטרה חומרים איומים שהשיגה על הקורה את הבת שלה, כולל צילומים של החשוד עם הקטינה.  
בבכי ודאגה קבלתי הודעה קורעת לב מהאם: ״עכשיו אני חווה על בשרי את האטימות של המערכת!! הדם של הבנות האלו על הידיים של המשטרה!! והרווחה!! בושה. אני כחולמת ולא מאמינה. שמישהו יעיר אותי מהחלום הזה!!״. כל ניסיון לנחם אותה מסתיים בחוסר אונים וכאב גדול. קשה להכיל את הצער של ההורים. 
למרות העדויות שהמשטרה קבלה לידה, היא לא פעלה במהירות, ורק לאחר שבוע שלם נעצר העבריין. העדר המוטיבציה של המשטרה נובע מכך שהנערות בסיכון – כשאינן מקבלות טיפול כראוי – בורחות שוב וחוזרות למקום הפוגע בהן. מדובר במעגל של בריחה, פגיעה, מציאה וחזרה למוסד וחוזר חלילה בכל חופשה מחדש. 
מזה שנים אנו בלהב״ה, בשיתוף עם ״הקול היהודי״, מנסים לזעוק כנגד התופעה וכנגד אוזלת ידה של המשטרה והרווחה, מבקשים לחשב מסלול מחדש בטיפול בנערות בסיכון, ומשתדלים לתת מענה להורים הדואגים ולסייע למצוא את הנעדרת.  
לצערי, אותה בת אינה היחידה. יש עוד בת ללא עורף משפחתי שנעדרת כבר מעל חודש מהמוסד. היא מנוצלת באופן מחפיר, ואף אחד לא טורח לחפש אותה. קשה לי לראות מה קרה לנו בתור חברה, לאן אבדה האנושיות והרגישות לחיי אדם. איפה המערכת שאמורה לדאוג לבנות האלו, איפה התקשורת שאמורה לשתף את הציבור בעבודה הרשלנית של הרשויות.
בעת כתיבת שורות אלו, אני מבינה שהעבריין שהחזיק בנערה שוחרר ממעצר. ואני שואלת אם המדינה לא יכולה להגן על חסרות ישע, איך הבנות ידעו להגן על עצמן.