01
את הטור הזה התחלתי לכתוב לפני כמעט חצי שנה.
בכל שבוע השתדלתי להביא לכם כאן הצצה קטנה לחיים בגבעות ולמערכה שמתחוללת ביהודה ושומרון.
התחלתי לכתוב כאן את הטור מתוך הבנה שכדי ליצור שינוי בשטח נדרש גם לחולל שינוי בדעת הקהל הציבורית.
שינוי שיגרום בשלב ראשון לציבור להבין עד כמה המצב בשטחי יהודה ושומרון חמור ודורש התגייסות אזרחית מיידית, ובהמשך יקרע את הסטיגמות והדעות השליליות שנוצרו הודות לתקשורת מוטה ועויינת, כלפי מי שפעלו בשטח במשך שנים – אך זכו להפניית עורף מצד חלקים רבים בציבור.
ואכן, ברוך ה', העבודה נשאה פירות. עשרות אנשים יצרו קשר לאחר שנחשפו אל הסיפורים והחוויות שהובאו כאן, והודו כי הדבר גרם להם לשינוי של "180 מעלות" ביחסם לציבור הגבעות. אחרים שפנו, אמרו כי אמנם תמיד תמכו בפעילות, אך "רק בחודשים האחרונים הבנו עד כמה זו משימה לאומית ממדרגה ראשונה".
02
להביא בכל שבוע תוכן מעניין (מקווה שהצלחתי), זה אתגר של כל כותבי הטורים, אך לכתוב טור בגבעה בתנאי שטח זה אתגר מורכב עוד יותר.
רבים מהטורים שהתפרסמו פה נכתבו תוך כדי רעיית צאן באחד הוואדיות או תוך כדי הרס ופינוי שהכול מסביבך רעש ובלגן – אך אין מה לעשות כי תכף העלון נסגר. כל הטורים, אגב, ללא יוצא מן הכלל, הוקלדו בטלפון הסלולרי ולא במחשב, בהתחשב בתנאי השטח. גם לזה מתרגלים בסוף.
למשל, את הטור על פורעי הרשות הפלסטינית שעלו על הגבעה שלנו, כתבתי מיד לאחר האירוע אליו קפצתי תוך כדי כתיבת הטור השבועי שנאלץ להיגנז אחר כבוד, עקב האירוע שנכנס בדקה ה-90, למגינת ליבה של העורכת שחיכתה לקבלת הטור כדי להוריד את הגיליון לדפוס.
גם שורות אלה נכתבות מתוך הרכב באמצע תצפית על פריצת ציר ערבי חדש בכפר בורקא, ותיעוד של הכלים הכבדים שעובדים שם, בחופשיות נכון לרגעים אלו. האם נצליח הפעם לגרום למנהל האזרחי להחרים את הכלים או לפחות לעצור את העבודות? חוששני שגם הפעם התשובה תהיה מאכזבת.
03
השבוע, אני נאלץ לעזוב אתכם – קוראי גילוי דעת. שמחתי להביא לכם בכל שבוע טעימה קטנה מהשטח, ולקבל מכם הערות, פרגונים ותמיכה, וגם עזרה בעתות צרה – כמו אחרי שני מסעות ההרס שחווינו בגבעה. החיזוקים שלכם נתנו כוח להמשיך ולהיאחז בקרקע.
בעזרת ה' אמשיך את פעילות ההסברה בפלטפורמות השונות במקביל להמשך הפעילות בשטח. מוזמנים לעקוב.
וכמו שכתבתי כבר בפעם הראשונה, הטור כאן הוא רק תחליף לביקור אמיתי בגבעות ושיח פתוח ומעמיק עם הנפשות הפועלות. האנשים כאן דווקא ידידותיים ומאירי פנים, ואפילו בניגוד לסטיגמות – לא גרים באיזה חור נידח. אנחנו כאן – על כביש 60, רבע שעה מירושלים במרכז המדינה.
אז מוזמנים תמיד לקפוץ לביקור ספונטני. קפה עלינו.