הדבר השנוא ביותר על הנהגים ועל הולכי הרגל הוא להיות מופתע על-ידי כלי רכב אחר או על ידי מכשול בדרך. דבר בלתי צפוי מגביר את הסיכון, נהיגה/ התנהגות נכונה מצמצמת את ההפתעות.
הולך רגל נבון נמנע מלהפתיע נהגים בחצייה פתאומית, משום שאין לנהגים מספיק זמן לחשוב על הפעולה הטובה ביותר שעליהם לבצע, וגם אין להם תמיד די זמן כדי לעשות אותה פעולה בצורה הטובה ביותר.
מה כן נכון לעשות ?!
1. להימנע מפעולה פתאומית.
2. לבדוק את השטח, להשתדל להסתכל ואפילו להקשיב (רכב מתקרב בלתי נראה, יכול להודיע על התקרבותו בעזרת רעש המנוע או צפירה).
3. לאותת ולסמן כוונות (נכון גם לנהג וגם לרוכב).
4. ליצור קשר עין עם הנהג (כאשר הולך הרגל מתכוון לחצות).
נהג טוב צריך להכיר את תחום כישוריו, את יכולתו ואת מגבלותיו, כמו שהוא צריך להכיר היטב את מגבלות כלי הרכב שברשותו.
כהולכי רגל, יש לנו מגבלות מהירות, איננו מסוגלים להעריך זמנים ומרחקים אלא רק לקבוע אומדן. המכונית המרוחקת נעה לכיווננו במהירות גדולה יותר ממה שאנו חושבים, וכדי לחצות את הכביש נצטרך לרוץ – דבר לא רצוי ובטוח, מפני שבריצה אנו פחות יציבים ושולטים.
כנהגים או כרוכבי אופנוע, אנו מוגבלים על-ידי מקום הישיבה ברכב, האילוצים שבשליטה ברכב ועל-ידי חסימות שונות בשדה הראיה. איננו יכולים לעצור במקום, להסתובב אחורנית ולנוע בכיוון שונה, אלא בתנאים מסוימים ולאחר ביצוע פעולות איתות, האטה ובחירת מקום תמרון.
אנו מאד מוגבלים באמצעי התקשורת בינינו ובין משתמשי הדרך האחרים.
הולך הרגל מתקשה להבהיר לנהג מה הוא מתכוון לעשות, וגם הנהג הספון בתוך רכבו יכול אולי להתקשר ביעילות לחו"ל, אך לא לתקשר ביעילות עם הנהג המופיע מולו.
במקרה הטוב, הנהג מסמן את מטרתו בעזרת איתותים לפנייה או בעזרת הדלקת אורות, אך המסר לפעמים איננו חד משמעי.
מגבלות אחרות הן של קבוצות משתמשי דרך מיוחדות: ילדים (זריזים, אך קטנים וחסרי סבלנות), קשישים בעלי ניידות מוגבלת ונהגים שקיבלו רק אתמול רישיון.
גם לכלי הרכב יש מגבלות: אופניים או אופנוע יכולים להחליק על הכביש כתוצאה ממעבר על קטע כביש חלקלק, ומכונית מהירה מדי מחטיאה לעיתים את העיקול.
חשוב מאד שנכיר את "מגבלות הכוח" שלנו (הולכי הרגל והנהגים) ושל רכבינו. ■
