“הבת של הודיה יוצאת עם ערבי" – זו הודעה שלא האמנתי שקראתי. לא העליתי בדעתי שזה יכול לקרות. הכרתי אותה והכרתי את המשפחה. לא יכול להיות. סירבתי להאמין. זו ילדה טובה ממשפחה טובה, למדה באולפנה מצוינת, בת טובה וערכית, הדריכה בסניף, הצהירה שהיא דתייה ועשתה שירות לאומי, עשתה פסיכומטרי, היו לה תוכניות לעתיד.
היא יצאה לשירות לאומי, יצאה מהחממה, והתחילה את חייה בעיר הגדולה. בשעות הערב היא עבדה בבית קפה מהדרין, אבל האווירה בבית הקפה לא הייתה כשרה. היא הייתה טרף קל לעובדים שם, וזה בלבל אותה. הקשר בינה לבין אחד העובדים התהדק, והיא הבינה שהקשר בלתי אפשרי ושמרה עליו בסוד.
כשחברותיה לעבודה העירו לה היא הכחישה וניסתה להסתיר. אבל היא לא הצליחה, כולם הבינו את האמת המרה. אחת העובדות לא יכלה לשתוק ושיתפה אותי במתרחש, ואני באתי אליה ושוחחתי איתה. כמו כל בת דתייה היא הכחישה וניסתה לשכנע אותי שזה לא נכון וסתם מעלילים עליה ורוצים לפגוע. לא התווכחתי איתה, לא ניסיתי להוכיח, אמרתי לה שאני פה בשבילה, ואם היא צריכה עזרה, אשמח לעזור.
כמה ימים אחר כך היא הרגישה שכולם לוחצים, כולם יודעים, והתקשרה אליי. "ענת, שיקרתי לך, שיקרתי לעצמי, עשיתי טעות. אני יודעת שאת הגלגל אי אפשר להחזיר לאחור, אבל אני רוצה עזרה. אני רוצה לחזור בתשובה, תעזרי לי".
אני כאן בשבילך.
