״אני מרגישה כל הזמן שהוא לא אמיתי איתי. אני מרגישה שהוא מתכנן כל הזמן את המילים שהוא אומר לי. זה ממש מפריע לי״, התלוננה שרה.
״את אולי יותר מידי אמיתית. נמאס לי כבר מכל העצבים והכעסים שלך, אני רק זורק לה הערה קטנה והיא מתנפלת עלי, זה קורה כל הזמן, לא יכול יותר עם זה״, החזיר דובי.
״אני חושבת שהגענו לקצה, אנחנו כבר לא יכולים להמשיך ביחד!״, הגיבה בכעס.
״נכון, זה קורה שמגלים באמצע החיים שמה שבחרתי בעבר כבר לא מתאים לי היום. אולי אנחנו פשוט לא מתאימים יותר?״, שאל דובי
״אולי פשוט אתם צריכים לעלות ממד בקשר ואז הכל יסתדר״, עניתי להם.
״לעלות ממד? איזה ממד?״, שאל.
״דובי, הפחד שלך מה להגיד ומה לא להגיד נובע מהממד שאתה נמצא בו בקשר שהוא מאוד הישרדותי.
לא בגלל אשתך אלא זה מקום נפשי שאתה נמצא בו. מה זה להיות במצב הישרדותי? זה ממש דומה להרגשה שאני תחת איום.
גם במקרה שלך שרה, נניח ואת חווה במקום העבודה שלך השפלות והתייחסות מאוד לא נעימה מלקוחות. מבחינתך את אומרת לעצמך: אני עוברת הלאה. אבל באמת את מרגישה מושפלת. את מגיעה הביתה ומספיק שבעלך אומר לך מילה לא במקום ואת מייד כועסת ומגיבה בתוקפנות.
אתה דובי לא מבין מה עובר על שרה.
גם את שרה לא מבינה מה עובר על דובי. שרה, בנפש זה מלווה אותך ואת מגיבה כמו מישהי שמרגישה מאוד מושפלת ומנסה להחזיר את הכבוד האבוד שלך. התגובה הזאת נובעת מאיזה מרחב שבו את נמצאת ומקיף אותך״, הסברתי.
״למה אי אפשר להגיד שפשוט יש לה אופי כזה? היא פשוט אשה עצבנית״, הגיב בהתנגדות.
״הכי קל לפתור את עצמנו ולהגיד: אופי. אבל זה לא אופי״.
״אז מה זה?״, שאל.
״כמו שאנחנו מוקפים פיזית בשישה כיוונים (ימין, שמאל, קדימה, אחורה, למעלה, למטה), כך גם הנפש מוקפת ב-6 כיוונים שתוחמים אותה וגורמים לכל התגובה שלכם בכל רגע נתון. על מנת להצליח להבין את התגובות צריכים להבין מה המרחב הזה שבו האדם נמצא. המרחב הזה בנוי מהמון תפיסות, מאווים, רצונות, המון ניסיון ומטענים שאיתם ניגשתם לחיי הנישואין. זוג שמתחתן, כאילו כל אחד מביא רק את עצמו, אבל בעצם כל אחד בא לנישואין בתוך קובית מרחב, הקוביות נפגשות אחת עם השנייה ואי אפשר להיפגש״.
״בדיוק, זו כל הבעיה. נמאס לנו ללכת לטיפולים ומטפלים! נמאס לנו״, התעצבן דובי.
״למה זה לא נפתר אצל יועצי הנישואין שהייתם אצלם?״, שאלתי.
״כי מצאנו את עצמנו כל הזמן נתקעים באותן הנקודות. היא אומרת עלי את אותם הדברים, אני אומר עליה את אותם הדברים, הכל צפוי, בגלל זה אני לא באמת מבין מה התועלת בטיפול הזה״, התלונן בייאוש דובי.
״הרבה פעמים בטיפול מנסים להיכנס לתוך הנפש, לתוך הבעיות, לתוך הקשיים ומנסים לפתור אותם. הם מקשיבים לבעיות שלכם ואז המטפל מנסה לפתור לכם אותן, לנתח ולאפיין איפה אתה לא היית בסדר ואיפה את צריכה להשתפר וכו׳… כך מנסים בעבודה קשה ומייגעת לפתור את הבעיות והתסכול הגדול שזה לא עובד״, הסברתי.
״למה זה לא עובד?״, שאלה שרה.
״כשהסיטואציות חוזרות, אתם חוזרים בדיוק על אותן הטעויות. פה אנחנו לא נכנסים לתוך הסיטואציות ומנסים לפתור אותן״.
״אז למה אנחנו פה?״ שאל.
״עיקר השאיפה שלנו לעלות לממד גבוה יותר. נניח ואדם נעול בתוך ארון קטן מאוד, כל מיני אנשים יגיבו בכל מיני צורות. יש כאלה שיצרחו, יש שיתייאשו, אבל בסוף, כמה כבר אפשר לצפות מבן אדם שנמצא לכוד בתוך ארון שיישאר שלו ורגוע? לא משנה כמה אנסה להרגיע אותו – לא באמת אצליח לשנות את המצב כי המרחב סוגר עליו״.
״אז מה אפשר לעשות?״, שאלה שרה.
״אני יכולה לפתוח לו את הארון ולשחרר אותו משם, וכשהוא יוצא משם ממילא הוא מגיב ומתנהג אחרת כי המרחב שלו ישתנה. עיקר הטיפול פה הוא לא לפתור בעיות אלא ללמוד לעלות ממד. בממד שבו הקשר שלכם נמצא, היכולת שלכם לשנות תגובות או התנהגויות מאוד מאוד קטנה, המאמץ מאוד גדול והתוצאות מאוד קטנות. אתם מרגישים שאתם לא יכולים אחרת. אם תעלו פה לממד אחר, תצאו מהמרחב שבו אתם נמצאים למרחב אחר, אז באופן אוטומטי יהיה לכם נוח יותר וכל התגובות והשדרים שלכם יהיו אחרים לגמרי״. ■
בהשראת הקורס המרתק של הרב אליהו לוי קוביית המרחב הזוגית
מייל: hanna.tipul@gmail.com