"אין לי כוח יותר.
איבדתי את כל רגש האהבה שלי אליו.
אני באמת לא רוצה שום חיבור איתו.
אני והוא פשוט חיים אחד ליד השני ואני אגיד לך את האמת, כבר אין לי בעיה עם זה" אמרה רונית בייאוש.
"נו, מה נראה לך? אני עציץ? אם היא לא רוצה אותי, לא צריך" התעצבן אילן
"את מבינה על מה אני מדברת? הוא אפילו לא נלחם עלי, איזה מין גבר זה?" התחילה לבכות רונית
"אני לא רוצה מישהי שלא רוצה אותי.
את לא רוצה גבר, את פשוט רוצה סמרטוט" המשיך אילן להתעצבן
"אבל היא כן רוצה אותך" אמרתי לאילן
"מה?" ענו שניהם בפליאה
"תנסו לחשוב על זה ככה: מרגע החופה זכיתם להיות מוקפים במרחב רוחני מקודש שמשותף רק לשניכם"
"לי דווקא נראה שרונית זרקה אותי מהמרחב הזה די מזמן" אילן התפרץ.
"למרות מה שנגלה לעין כרגע, כדאי להבין דבר חשוב: המרחב הזה הקיף אותכם כל הזמן עד עצם היום הזה.
המרחב הזה מחזיק נקודת רצון משותפת של חיבור.
במרחב הזה הנשמות שלכם יכולות להתחבר בשלמות ברמה הרוחנית והפיזית.
זו נקודת רצון עמוקה פנימית שקיימת אצל שניכם ומשמעותה ששניכם בעומק הנשמה רוצים באמת באמת בחיבור"
"אז איך זה יכול להיות שהיא אומרת שהיא לא רוצה אותי? יש לה פיצול אישיות?" גיחך אילן
"הכל בגלל סיבה אחת.
הנשמה שלנו כלואה בגוף גשמי שמסתיר את החיבור הנשמתי וגורם לנו לפתח חשיבה של נפרדות.
מרוב שהנפרדות הזאת כל כך מוחשית, אנחנו פשוט מאמינים לאשליה הזו שהגוף מייצר.
זה מורגש חזק מאוד בקשרים שלנו גם בקשר הזוגי, גם בקשר עם הילדים שלנו וגם בקשר שלנו עם הקב"ה.
אם תבינו שאתם מראש נמצאים בתוך הקשר הזוגי בתודעה של גלות, יהיה לכם הרבה יותר קל להשתחרר ממנה ולהגיע לחיבור אמיתי בינכם.
תחושת הגלות והנפרדות הזאת, היא הברירת מחדל של הקשר, ורק ההכרה הזאת תגרום לכם לא להתייאש מהקשר.
כל הבעיה היא שאתם מסתכלים על הקשר מתוך עיניים גלותיות"
"עיניים גלותיות?" שאלה רונית
"אני אדייק.
מצד אחד, הקשר הזוגי שלכם הוא מרחב שהייעוד שלו נועד לגילוי חיבור ואחדות.
מצד שני, המבט שלכם על הקשר מגיע מתוך מקום הישרדותי מלא באינטרסים, פחדים ורגשות שהם כפופים ומשרתים רק את הצד שלכם.
המבט הזה מתוך עיניים גלותיות, רק מעמיק ומעצים את תחושת הנפרדות".
"אני לא מבין, איך אני אמור להסתכל על זה?" שאל אילן
"הנקודת מוצא היא להבין שבנקודת האמת, הרצון האמיתי הפנימי שלכם הוא כן להיות באחדות וחיבור.
האכזבה שיש לכם מהקשר, מתבטאת בחוסר חשק, העלבות, פגיעות וזו תוצאה של השקפה לא נכונה על הקשר הזוגי.
ההנחת יסוד המוטעית שלכם היא שאתם אמורים להיות מחוברים.
פתאום אתם מגלים שזה לא קורה ואז אתם מתחילים להתייאש, להתאכזב ולא לרצות את הקשר.
הדרך הנכונה שאני מציעה לכם להסתכל על זה:
ברירת המחדל צריכה להיות שהקשר נמצא בגלות ובקרע מאוד גדול ולפעמים מצליח להתרחש נס ורק אז נוצר חיבור אמיתי והשכינה שורה בינכם.
כל מה שנותר הוא לחיות עם ציפייה לגאולה ולנס וכשזה לא קורה, אין לכם ממה להתאכזב, אלא רק להמשיך ולצפות". ■
חנה דיין – טיפול זוגי ופרטני (לנשים) במשברי חיים ברוח הפסיכולוגיה היהודית | מייל: hanna.tipul@gmail.com
