לפני כמה שנים התפרסם יהודי מיוחד ששמו רבי יצחק קורנפלד, חסיד צאנז מבני ברק, שמצא לעצמו עיסוק מיוחד במינו: לסייע לאנשים לקיים את מצוות שילוח הקן. לדבריו, זו לאו דווקא מצווה נדירה, "וכל אחד ואחד יכול לקיימה. אם לומדים היטב את הלכות המצווה, אפשר לקיימה בהידור. לדוגמא, בספר 'שלח תשלח' מוגש פירוש על אורחות חייהם של היונים, וכיצד ניתן לקיים את המצווה".
הוא טוען שמומלץ לקיים את המצווה בשעות הלילה, שאז בדרך כלל האם דוגרת על הביצים. "בכל פעולה ופעולה צריך לכוון לשלח את האם ולקחת את הביצים", הוא מסביר. "הזוהר הקדוש אומר שברגע שאתה משלח את האם, המלאך הממונה על העופות שואל, כביכול, את הקב"ה:
הרי כתוב 'ורחמיו על כל מעשיו', איפה הרחמים? ואז הקב"ה קם מכיסא דין ויושב על כיסא רחמים, ומשיב: בניי אף הם בגלות, ואין מי שירחם עליהם. המצווה הזאת מקרבת אפוא את הגאולה". כמו כן מעיד רבי יצחק על ישועות רבות שיהודים זכו להן בזכות קיום מצווה זו.
כבר עסקנו כאן בעבר בחלק מענייני מצוות שילוח הקן הנזכרת בפרשתנו (דברים כב, ו–ז), ונוסיף ונעסוק בה גם הפעם.
כבר הזכרנו שהלכות שילוח הקן מופיעות במפורש בשולחן ערוך בחלק יורה דעה, סימן רצב, וכן שמצווה זו נוהגת רק בעוף טהור ורק כאשר האם היא הרובצת ולא במקרה שהאב שומר על גוזליו. וכן אמרנו שלא מברכים על מצווה זו.
הסבר מעניין למצווה כותב המהרי"ט בספרו 'צפנת פענח' בפרשתנו: "בדרך כלל אין הציפור שוכנת במקום ישוב אלא מעופפת היא ביערות ובמדבריות הרחק מבני אדם ומרשתותיהם… אבל כשהיא צריכה לדגור על בניה היא מוסרת נפשה לקיים מצוות בוראה". לכן אין לקחתה עם הבנים בעודה עוסקת בקיום מצוות בוראה, לטפל בבניה, אלא יש לשלחה תחילה.
יש בכך גם מסר כלפינו: כשאנו עוסקים במצוות בוראנו לא נינזק ולא יארע לנו כל רע.
יש שביארו בסגנון זה: היא יכלה לברוח ולהימלט על נפשה, אבל היא אינה עושה זאת אלא מוסרת נפשה על תולדותיה ומגלה בכך מידה של רחמים יוצאת מהכלל. אסור לנצל את רחמיה של האם ולתופסה דווקא בשעה של התעלות נפשית זו (ראו 'אור שמח', הלכות שחיטה פי"ג).
כדי לעזור לכם לקיים את המצווה נזכיר כאן כמה מהציפורים הטהורות המצויות ביותר:
אדום החזה – ציפור שיר קטנה שמאפייניה הבולטים הם פנים, גרון וחזה בגוון אדום-חלודה. ציפור זו מצויה בחורש, בפארקים, בגינות וכדומה. לעיתים היא אף מזדמנת בבתי מגורים ומקננת בחפצים עזובים.
דרור הבית – מין של ציפור שיר מסוג דרור. נקבת הדרור אפורה. דרור הבית הוא אחת הציפורים הנפוצות ביותר בישראל.
שַׁחֲרוּר – ציפור שיר. נוצותיה ומקורה של הנקבה הבוגרת חומים. חיה כיום בערים, בפארקים, במטעים ובגינות.
תור – סוג של עופות ממשפחת היוניים. בדרך כלל החלק העליון של הציפור צבעו חום בהיר והחלק התחתון בגוני ורוד-אדום. לחלקן עיטור על הצוואר בצבעי שחור ולבן.
במקומות יישוב הסמוכים לאגמי מים יכולים לקיים את המצווה בעופות מים בעלי מקור רחב וכף רגל רחבה, כגון אווזים וברווזים.
גם היונים מצויות פעמים רבות, ואפשר לקיים בהן את המצווה.
קדימה, לכו לחפש לכם קינים וזכו את עצמכם ואחרים בקיום המצווה כתקנה. זכרו שיש האומרים שמי שלא קיים את המצווה יצטרך להתגלגל שוב לעולם הזה כדי לקיימה…
