בנפשו יביא לחמו

מה הרב היה חושב על המצב כיום בארץ?
"קטונתי מלהיכנס לנעליו, אבל וודאי שהיום הוא היה כואב מאד את מצב הציונות הדתית, את הפירודים, את העובדה שאין מחנה מספיק חזק שמייצג את הציונות הדתית על שלל גווניה. יחד עם זה הוא צידד בחיבור עם הציבור הלא דתי, אבל תוך אמירה נחרצת שבלי אמונה זה לא ילך. הדגל המוביל חייב להיות הדגל הדתי לאומי, הערכי, התורני. לצערי, הדורות החדשים לא זוכים להיחשף מספיק לתורתו ואני מחפש את הדרכים והשותפים שיעזרו להביא את תורתו לידיעת הציבור הכללי. אני רוצה להקים את בית חנן שבו אנשים יוכלו לבוא ולחוות, ללמוד ולהיחשף לתורתו".
“התכונה הבולטת ביותר שלו היא אי הבולטות שלו”
חיים פלק מספר שהיה “תלמיד שצמוד לרב 32 שנים, בשנים מסוימות הייתי עוזר הפרלמנטרי, בשנים מסוימות למדתי איתו תורה. במשך ל”ב שנים לא משה ידי מידו”.
“הרב פורת היה צדיק יסוד עולם”, הוא מספר. “התכונה הבולטת ביותר שלו היא אי הבולטות שלו. הוא היה אחד האנשים המוכשרים ביותר שהכרתי בהתמדה, במצוינות שכלית, בכישרון ביצוע וביכולת הגשמה. איש יפה תואר ויפה מראה, עניו שבענווים – לא החזיק מעצמו כלום, היה מכבד כל אדם באשר הוא, מהנעלבים ואינם עולבים, מבטל רצונו כשצריך והכל לכבוד שם שמיים, למען השגת היעדים הגדולים שלשמם חתר”.
לפק מספר שלרב היה פנקס שבו היה כותב משימות שהיה צריך לבצע. “בפנקס הוא היה כותב “היום לעשותם”. כלומר, מה שצריך לעשות – לעשות בלי להתמהמה. היה עסוק בלעשות את האמת. הוא גם היה ממעט לדבר בלשון נוכח ולומר את המילה “אני”, אלא היה אומר “אנחנו” – כולנו עושים, כולנו שותפים. סדרי העדיפויות שלו שמו את צרכיו והישגיו במקום האחרון. הוא ראה בתורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל דבר אחד ועמל על כל השלושה בכל הכוח והעוז תוך שהוא מוסר נפשו על העניינים האלו – במסגרת קליטת עלייה מאתיופיה, ברית המועצות וארצות רווחה”. איך הסובבים תפסו אותו?

“הסובבים אותו ראו בו מנהיג בציבור הדתי והמהפכן הגדול של הדור הזה. היו לו כוחות על אנושיים. הוא שינע מאות אנשים ליישובים שונים, אין כמעט יישוב שהוא לא נתן חלק בהקמתו. חלום חייו חי וקיים: כשהוא הלך לעולמו היו 300 אלף איש ביהודה ושומרון, והיום  האזור נושק לחצי מליון. קבוצה קטנה שהייתה עם אש בעיניים, שהייתה מאד אידיאולוגית ועשתה מהפיכה בזה שהלכה לגבעות יהודה ושומרון, הוחלפה באנשים הכי “נורמליים”, והם הפכו ל”מתנחלים” כשהנושא כבר היטשטש לחלוטין. עם ישראל ביהודה ושומרון וזו עובדה כמעט בלתי הפיכה שנוצרה מחבורה קטנה שהרב פורת היה מבין מוביליה”.

פלק מספר שביתו של הרב פורת סיפרה שאביה קיים שיחה קצרה וסיפר לביתו שהתקשרו אליו מהתוכנית “אחד נגד מאה”, וביקשו ממנו שיהיה האיש האחד שמתמודד נגד המאה בתוכנית. “ביתו סיפרה שהוא אמר לאותה מלהקת: “אם תצליחי לגרום לכך שההופעה שלי בתוכנית הזו תגרום לכך שזה ייעשה נחת רוח לריבונו של עולם, אני אבוא לתוכנית”. היא הייתה בהלם וסגרה את הטלפון. אנשים חושבים שזה סיפור משעשע על הרב. אבל אני רואה פה סיפור מהותי – הוא אמר זאת בצורה חביבה אבל כך באמת בחן את עולמו: לא חשב שהתוכנית יכולה לסייע לו ולקדם אותו בתור אדם פוליטי וחכם, אלא שאל האם זה עושה נחת רוח לקב”ה”.

הרב נפטר בתאריך ו' בתשרי תשע"ב בביתו שבכפר עציון בהיותו בן 67. “כשהוא חלה נסענו יחד לניחום אבלים וכשיצאנו ממנו הוא סיפר לי שהוא חולה בסרטן ומדברים על תקופה של 7 חודשים בערך לצפי להמשך החיים”, מספר פלק. “אמרתי לו שהייתי שמח אם הוא יהיה ניאות להתראיין כדי שנכתוב עליו ספר. הוא שאל: “החלטת להרוג אותי? אני אהיה פה עוד הרבה שנים, אל תדאג”. אמרתי לו שאני רוצה לכתוב כרך א’ מגיל 0  שלו עד גיל 60, ומגיל 60 עד 120 לכתוב את כרך ב’, וכדי שלא ישכח נעשה עכשיו את כרך א’. הוא צחק ואחרי יומיים הסכים. לאחר כמה חודשים ראיינו אותו בסרט של ינון מגל שמסתיים במשפט שלו: “רציתי להיות טוב”. הרבה אנשים סברו שכך גם הספר עליו צריך להיקרא. אבל הרב חנן אמר שהוא רוצה שיקראו לספר: “בנפשו יביא חלומו”. הוא לא רוצה לכתוב ספר שיפאר אותו, אלא שאנשים יבנו את תפיסת העולם שהניעה אותי. 

“הוא היה החולם הגדול. הייתה לו תכונה מטורפת של יכולת הגשמה. הוא היה חולם על משהו ולמחרת הופך את זה לעשייה ורותם את החלום למציאות. הוא היה מלא אור ועושה דברים ענקיים תוך שהוא שותף באירועים משמעותיים בהקמת הארץ והאומה. הוא איש שייזכר לדורות. אולי היו כאלו שיותר התפרסמו ממנו, אבל בכל מקום שנגע, הוא עשה שינוי עצום. “בנפשו יביא חלומו” הוא המשפט שמופיע גם על קברו”.