המשפט שאולי הכי מזוהה עם הרב חנן פורת הוא "רציתי להיות טוב". ואכן, נראה שזו הרוח שדחפה אותו קדימה, שגרמה לו לדעת בכל כך הרבה תחומים ולהשאיר בהם את חותמו הייחודי ולחייך תמיד באופטימיות.
הרב קובי יקיר – ראש בית המדרש "תורת המדינה-בית אורות" זכה לשמוע שיעורים של הרב בבית אורות והוא מתאר את אופן הקמתה של הישיבה: "הסיפור מתחיל במלחמת ששת הימים. הרב חנן פגש בחור שהיה מ"פ שלו בשם גיורא אשכנזי – בחור שנולד בקיבוץ ניר דוד, בחור לא דתי, מאד אידיאליסט וישר, בעל מידות מתוקנות והרב מאד אהב אותו. כשהם עלו במהלך המלחמה לרכס הר הזיתים גיורא נורה ונפל, והרב חנן החליט שהוא רוצה להנציח אותו. הוא חי את החיבור שבין התנועה הציונית החילונית לבין המהות הרוחנית הקדושה שצריך לתת לה. החיבור הזה היה מאד חשוב מאד בעיניו. הרב חנן החליט להקים ישיבה על שמו של גיורא אשכנזי. זה דבר מאד מיוחד להקים ישיבה שתנציח בן קיבוץ, אבל הוא מבין שלהנציח אדם מישראל זה בתורה. לאחר שנים אכן הוקמה הישיבה לזכרו. בחנוכת הישיבה היו נוכחים ראש הממשלה דאז יצחק שמיר, מוטה גור וגם אשתו של גיורא, והרב חנן אמר שהנוכחות שלה בעיניו הייתה הכי חשובה בכל הסיפור הזה".
הרב קובי יקיר, ראש בית המדרש "תורת המדינה-בית אורות"
הוא מספר על יום אחד בו היה עייף מאד מכל הפעילות והעיסוק בצורכי ציבור. בערב הוא מוצא עצמו מתקרב לפרוכת, משקיע בה את ראשו ונזכר בגעגועים בהמולת הלימוד בישיבה בה למד, ואז הוא התחיל לבכות מגעגוע. הוא מתאר את הקשר העמוק שלו לבית המדרש, יחד עם הקול הפנימי שדוחף אותו ללכת, להגשים ולהקים את ההתיישבות. הוא תמיד נשאר איש בית המדרש, יחד עם היותו איש מעשה דגול
איזה קו הרב הוביל?
"הרב חנן זה לא עניין של קו. הוא למד בכרם ביבנה ואחר כך במרכז הרב. הוא היה כסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה. איש אשכולות, נטוע בארץ ואיש בית המדרש, נאמן לשליחותו למרות שהיה בו געגוע גדול לבית המדרש. הוא היה גאון, עילוי. הוא היה חזק בבית המדרש ולמרות זאת הקול הפנימי קרא לו לעולם המעשה, להגשים את הגאולה.
"בספר "רציתי להיות טוב" הוא מספר על יום אחד בו היה עייף מאד מכל הפעילות והעיסוק בצורכי ציבור. בערב הוא מוצא עצמו מתקרב לפרוכת, משקיע בה את ראשו ונזכר בגעגועים בהמולת הלימוד בישיבה בה למד, ואז הוא התחיל לבכות מגעגוע. הוא מתאר את הקשר העמוק שלו לבית המדרש, יחד עם הקול הפנימי שדוחף אותו ללכת, להגשים ולהקים את ההתיישבות. הוא תמיד נשאר איש בית המדרש, יחד עם היותו איש מעשה דגול".
הרב יקיר מספר שאחד המושגים שהטביע הרב פורת היה עומק הפשט: "החידושים שלו היו מדויקים בפסוקים. הוא לימד תנ"ך ועומק הפשט היו מאד חשוב לו: לראות את הדברים של חז"ל עולים מתוך הכתוב. הוא תמיד היה מגיע להבנה מאירה המתיישבת על הלב. ממליץ לכולם לחפש שיעורים שלו במרשתת".
בתור בחור ישיבה כתב הרב פורת יומן. "עוד בהיותו תלמיד ישיבה במרכז הרב, הוא מדבר על תנועה שהרב קוק רצה להקים ודיבר עליה הרבה – "דגל ירושלים". מטרתה לקחת את ציון שהיא ביטוי הגוף והגשמיות של עם ישראל, ולתת לה תוכן רוחני – נשמה של ירושלים. הרב חנן "נדלק" על האידיאולוגיה הזו של תחיית הקודש. הוא כותב ביומנו: "הרב קוק זצ"ל הגה בשעתו הקמת תנועה גדולה בשם "דגל ירושלים". כדאי לעיין במצעה ולהתחקות אחרי צעדי הבראשית שלה. אתה חש בלהט המתפרץ. שומע את הקריאה הגדולה לבניין בית לאלוקים בארץ הזו". הרב חנן טען שגם היום אנו זקוקים לתנועה כזו שתהיה תנועה מובילה". הרב פורת ממשיך וכותב ביומנו: "לוואי ויבוא יום בו ייבחנו דבריי אלה באומץ, ביוזמה, בהלכה למעשה, ולא במשיכת כתפיים… עד אותו היום מוטב לי להיות השוטה המאמין".
הרב יקיר: "אלו חלומות שלו בתור בחור ישיבה. אחר כך הוא אכן הגשים אותם, בגוש אמונים, בבניין כפר עציון וההתיישבות ביש"ע. הרב חנן מאד אהב את מדינת ישראל והשקיע את כל אונו ומרצו לחבר אותה לקודש, כל מהלך חייו הוא בא מתוך גדלות התורה אל עולם המעשה והניע תהליכים גאוליים מתוך קריאה גדולה בשם ה'. הוא היה דורש מעולם התורה לפעול בצורה המעשית, בשלבי הגאולה הבאים: המשך קיבוץ גלויות והשבת המשפט. ולא רק זאת, זכורני אותו מלמד בבית המדרש בבית אורות כי על כולנו מוטלת המשימה לבנות את המקדש”.
נחי אייל, יו"ר תנועת אורות
הוא היה אדם מבריק וחכם שידע לקרוא את המציאות. שתדלן בלתי נלאה – כשהחליט על מטרה מסוימת, לא היה מרפה עד שהיא הייתה קוראת. היו סוגרים לו את הדלת, היה נכנס מהחלון, היו סוגרים את החלון, היה נכנס מהגג, לא ויתר
מנות לנזקקים, והרובד הרוחני – הוא דפי פרשת שבוע שחולקו בבתי הכנסת עד שנה לאחר פטירת הרב פורת. הם אוגדו לספרים שנקראים "מעט מן האור" בהוצאת ספריית בית אל".
אייל החל לעבוד באופן צמוד לרב כאשר נקרא על ידו לנהל את עיתון "אותיות", דבר שעסק בו במשך שמונה שנים. במקביל, הפך להיות עוזרו הפרלמנטרי בכנסת ומנכ"ל מפלגת "תקומה" שבהמשך הפכה להיות מפלגת "האיחוד הלאומי".
"הרב היה מקים פרויקט, מעמיד אותו על רגליו, נותן לי להמשיך לטפל בו ועובר לפרויקט הבא. בעקבות כך, ניהלתי את ישיבת יריחו שהרב יזם את הקמתה והיה הרוח החיה בה, הקמנו ישיבה בקבר רחל, מכינה קדם צבאית "אלישע" ואת תנועת "אורות חסד". הייתי מאד קרוב אליו וישבנו אחד ליד השני במשרד, הייתי יד ימינו בכל הפעילות החוץ פרלמנטרית שעסק בה. זו זכות גדולה לחוות איתו 20 שנה עד לפטירתו".
איזה אדם הוא היה?
"הרב היה אדם שחי את התורה. תמיד השיח, הדיבור וההתנהגות היו מגובים: הוא היה אומר משפט ורק לאחר זמן הייתי מבין שהוא אמר ציטוט של אחד הנביאים או מקור אחר, הציטוט היה אצלו כשפה שוטפת.
"הוא היה אדם מבריק וחכם שידע לקרוא את המציאות. שתדלן בלתי נלאה – כשהחליט על מטרה מסוימת, לא היה מרפה עד שהיא הייתה קוראת. היו סוגרים לו את הדלת, היה נכנס מהחלון, היו סוגרים את החלון, היה נכנס מהגג, לא ויתר".
כדוגמא לכך נותן אייל את המחשה מהחיים הפוליטיים: "כשראש הממשלה יצחק רבין רצה למסור את קבר רחל לרשות הפלסטינאית, הרב חנן לא ויתר לו ואמר לו שאת קבר רחל הוא לא יכול להפקיר, צריך לשמור עליו בבחינת "ושבו בנים לגבולם". הוא לא ויתר עד שרבין ויתר ולא מסר אותו. הוא בעצם הציל את הקבר. בנוסף, הוא יצר תנועת המונים של גוש אמונים והיה מחולל השיבה ליהודה ושומרון. תוך מלחמת ששת הימים הוא התחיל לארגן את הגרעין הראשון ואמר "אנחנו חוזרים הביתה". הוא התעקש עם לוי אשכול לעשות שבת אחת בגוש עציון והשבת הזו נמשכת עד היום. באופן כללי הוא הקים לא מעט יישובים והיה אידיאולוג חדור בלהט אינסופי יחד עם הרבה עשייה".
חיים פלק
הוא היה החולם הגדול. הייתה לו תכונה מטורפת של יכולת הגשמה. הוא היה חולם על משהו ולמחרת הופך את זה לעשייה ורותם את החלום למציאות. הוא היה מלא אור ועושה דברים ענקיים תוך שהוא שותף באירועים משמעותיים בהקמת הארץ והאומה. הוא איש שייזכר לדורות
הרב עסק בין השאר בפוליטיקה. "אמרו שהוא מעופף, רחפן ושאלו מה הוא מבין בפוליטיקה", מספר אייל. "ביכולותיו המדהימות הוא שחולל את כל התיישבות יהודה ושומרון, והוביל מהלכים שאף אחד אחר לא הצליח לעשותם. הוא היה מאד מעשי כשהכל מגובה מחיי התורה שהוא חי אותם בשוטף, ידע לנווט בין האידיאולוגיה בלי לוותר על שום פסיק, לבין החשיבות שההישגים יהיו מגובים בצורה ציבורית. ראשו בשמיים ורגליו נטועות חזק בארץ".
אייל מתאר את סדר יומו העמוס של הרב: "הוא עסק בהתיישבות ובהעברת תורה תוך כדי שהיה חבר כנסת. הוא עבד במקביל בהוראה, נתן שיעורים קבועים בישיבות והרצאות ברחבי הארץ. לילות שלמים הייתי משמש כנהגו ונוסע איתו קילומטרים. הוא היה שואל אותי: "יש לך כוח? הערב קריית שמונה. יש לך כוח? הערב לדימונה".
הרב פורת יזם וחוקק את חוק "לא תעמוד על דם רעיך" המחייבת לסייע לזולת בעת הצורך. "הוא לקח את המצווה מהתורה וההכניס אותה לספר החוקים של מדינת ישראל", אומר אייל. "חזונו היה עם ישראל בשלמותו בארץ ישראל בשלמותה על פי תורת ישראל שלמה. במהלך הדרך הטקטיקה משתנה, אבל האמת לא זזה ממקומה".
מה הרב היה חושב על המצב כיום בארץ?
"קטונתי מלהיכנס לנעליו, אבל וודאי שהיום הוא היה כואב מאד את מצב הציונות הדתית, את הפירודים, את העובדה שאין מחנה מספיק חזק שמייצג את הציונות הדתית על שלל גווניה. יחד עם זה הוא צידד בחיבור עם הציבור הלא דתי, אבל תוך אמירה נחרצת שבלי אמונה זה לא ילך. הדגל המוביל חייב להיות הדגל הדתי לאומי, הערכי, התורני. לצערי, הדורות החדשים לא זוכים להיחשף מספיק לתורתו ואני מחפש את הדרכים והשותפים שיעזרו להביא את תורתו לידיעת הציבור הכללי. אני רוצה להקים את בית חנן שבו אנשים יוכלו לבוא ולחוות, ללמוד ולהיחשף לתורתו".
“התכונה הבולטת ביותר שלו היא אי הבולטות שלו”
חיים פלק מספר שהיה “תלמיד שצמוד לרב 32 שנים, בשנים מסוימות הייתי עוזר הפרלמנטרי, בשנים מסוימות למדתי איתו תורה. במשך ל”ב שנים לא משה ידי מידו”.
“הרב פורת היה צדיק יסוד עולם”, הוא מספר. “התכונה הבולטת ביותר שלו היא אי הבולטות שלו. הוא היה אחד האנשים המוכשרים ביותר שהכרתי בהתמדה, במצוינות שכלית, בכישרון ביצוע וביכולת הגשמה. איש יפה תואר ויפה מראה, עניו שבענווים – לא החזיק מעצמו כלום, היה מכבד כל אדם באשר הוא, מהנעלבים ואינם עולבים, מבטל רצונו כשצריך והכל לכבוד שם שמיים, למען השגת היעדים הגדולים שלשמם חתר”.
לפק מספר שלרב היה פנקס שבו היה כותב משימות שהיה צריך לבצע. “בפנקס הוא היה כותב “היום לעשותם”. כלומר, מה שצריך לעשות – לעשות בלי להתמהמה. היה עסוק בלעשות את האמת. הוא גם היה ממעט לדבר בלשון נוכח ולומר את המילה “אני”, אלא היה אומר “אנחנו” – כולנו עושים, כולנו שותפים. סדרי העדיפויות שלו שמו את צרכיו והישגיו במקום האחרון. הוא ראה בתורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל דבר אחד ועמל על כל השלושה בכל הכוח והעוז תוך שהוא מוסר נפשו על העניינים האלו – במסגרת קליטת עלייה מאתיופיה, ברית המועצות וארצות רווחה”. איך הסובבים תפסו אותו?
“הסובבים אותו ראו בו מנהיג בציבור הדתי והמהפכן הגדול של הדור הזה. היו לו כוחות על אנושיים. הוא שינע מאות אנשים ליישובים שונים, אין כמעט יישוב שהוא לא נתן חלק בהקמתו. חלום חייו חי וקיים: כשהוא הלך לעולמו היו 300 אלף איש ביהודה ושומרון, והיום האזור נושק לחצי מליון. קבוצה קטנה שהייתה עם אש בעיניים, שהייתה מאד אידיאולוגית ועשתה מהפיכה בזה שהלכה לגבעות יהודה ושומרון, הוחלפה באנשים הכי “נורמליים”, והם הפכו ל”מתנחלים” כשהנושא כבר היטשטש לחלוטין. עם ישראל ביהודה ושומרון וזו עובדה כמעט בלתי הפיכה שנוצרה מחבורה קטנה שהרב פורת היה מבין מוביליה”.
פלק מספר שביתו של הרב פורת סיפרה שאביה קיים שיחה קצרה וסיפר לביתו שהתקשרו אליו מהתוכנית “אחד נגד מאה”, וביקשו ממנו שיהיה האיש האחד שמתמודד נגד המאה בתוכנית. “ביתו סיפרה שהוא אמר לאותה מלהקת: “אם תצליחי לגרום לכך שההופעה שלי בתוכנית הזו תגרום לכך שזה ייעשה נחת רוח לריבונו של עולם, אני אבוא לתוכנית”. היא הייתה בהלם וסגרה את הטלפון. אנשים חושבים שזה סיפור משעשע על הרב. אבל אני רואה פה סיפור מהותי – הוא אמר זאת בצורה חביבה אבל כך באמת בחן את עולמו: לא חשב שהתוכנית יכולה לסייע לו ולקדם אותו בתור אדם פוליטי וחכם, אלא שאל האם זה עושה נחת רוח לקב”ה”.
הרב נפטר בתאריך ו' בתשרי תשע"ב בביתו שבכפר עציון בהיותו בן 67. “כשהוא חלה נסענו יחד לניחום אבלים וכשיצאנו ממנו הוא סיפר לי שהוא חולה בסרטן ומדברים על תקופה של 7 חודשים בערך לצפי להמשך החיים”, מספר פלק. “אמרתי לו שהייתי שמח אם הוא יהיה ניאות להתראיין כדי שנכתוב עליו ספר. הוא שאל: “החלטת להרוג אותי? אני אהיה פה עוד הרבה שנים, אל תדאג”. אמרתי לו שאני רוצה לכתוב כרך א’ מגיל 0 שלו עד גיל 60, ומגיל 60 עד 120 לכתוב את כרך ב’, וכדי שלא ישכח נעשה עכשיו את כרך א’. הוא צחק ואחרי יומיים הסכים. לאחר כמה חודשים ראיינו אותו בסרט של ינון מגל שמסתיים במשפט שלו: “רציתי להיות טוב”. הרבה אנשים סברו שכך גם הספר עליו צריך להיקרא. אבל הרב חנן אמר שהוא רוצה שיקראו לספר: “בנפשו יביא חלומו”. הוא לא רוצה לכתוב ספר שיפאר אותו, אלא שאנשים יבנו את תפיסת העולם שהניעה אותי.
“הוא היה החולם הגדול. הייתה לו תכונה מטורפת של יכולת הגשמה. הוא היה חולם על משהו ולמחרת הופך את זה לעשייה ורותם את החלום למציאות. הוא היה מלא אור ועושה דברים ענקיים תוך שהוא שותף באירועים משמעותיים בהקמת הארץ והאומה. הוא איש שייזכר לדורות. אולי היו כאלו שיותר התפרסמו ממנו, אבל בכל מקום שנגע, הוא עשה שינוי עצום. “בנפשו יביא חלומו” הוא המשפט שמופיע גם על קברו”.