אחרי תפילת שחרית ניגש אליי חבר שלי, אבא של תלמיד כיתה ז', ואמר לי בחיוך: "נו, אני מקווה שעשיתם במערכת החינוך עבודה טובה, כי עכשיו אנחנו הולכים לראות את התוצאות שלכם בבית שלנו".
"אתה טועה", אמרתי לו, "עכשיו הנוער עזב את בית הספר ונכנס לבית הספר של החיים. אתה ואשתך המחנכים הכי גדולים ומשפיעים על הילד שלך".
הוא הסתכל עליי ולא בדיוק הבין מה אני רוצה. אז הסברתי: "אני יכול ללמד את הילד שלך שבכיתה שלי כל התלמידים מרימים כיסאות בסוף היום, אבל אם אתה ואשתך בחופשה שלכם בבית המלון לא תעזרו למלצרית אלא פשוט תשבו בכיסא כמו עב"מים ותסתכלו איך היא משרתת אתכם, הוא לא ילמד כלום וימשיך לחשוב שעובדי ניקיון הם עבדים.
"אני יכול ללמד את הילד שלך שבכיתה שלי כל התלמידים אומרים שלום לשומר כי הוא לא שקוף, אבל אם הוא ילך איתך בחופש לקניות ואתה תתעלם מהמאבטח בכניסה ולא תגיד לו שלום, כלום לא יעזור כי הילד שלך יבין את המסר: למרות ההצגות שהמחנך שלו מבקש ממנו לעשות בבית הספר לשומר, שומרים הם אנשים שקופים.
"אני יכול ללמד את הילד שלך שבכיתה שלי עושים חסדים וכולם מתבקשים להביא למוחרת פחית שימורים לנזקקים, אבל אם הוא יראה אותך בחופש לא מסתכל בכלל לכיוון של ההומלס שניגש אליך ברחוב וממשיך לשבת במזגן בחלון סגור, הוא יבין שהומלסים הם אנשים שלא סופרים אותם.
"אני יכול ללמד את הילד שלך שבכיתה שלי מכבדים זה את זה ונותנים זכות דיבור, אבל אם הוא יראה אותך בחופש חותך את הדברים של אשתך, הוא יבין שתכלס אפשר להתפרץ לדברי החבר.
"אני יכול ללמד את הילד שלך שבכיתה שלי אנחנו משתדלים לוותר ולחשוב גם על האחר, אבל אם הוא יראה אותך בחופש מגיע לבית ומכריז 'חם כאן' ומייד פותח את המזגן בלי לשאול את שאר בני הבית, הוא יבין שלא צריך באמת לשאול שאלות אלא עדיף תמיד לקבוע עובדות.
"אני יכול ללמד את הילד שלך שלא לכלך את הארץ ולהקדיש שיעור שלם לאיסוף לכלוך, אבל מספיקה פעם אחת שהוא יראה אותך זורק משהו מהחלון של הרכב לכביש כדי להבין שאנחנו לא באמת אוהבים את הארץ הזו ובעצם כל הכבישים והיערות הם פח זבל אחד גדול.
"אני יכול ללמד את הילד שלך שהזמן הוא המשאב החשוב ביותר שנוזל לנו בין האצבעות, אבל אם הוא יראה אותך קם בבוקר ונתקע שעתיים מול המסך, הוא כבר יבין לבד שזמן הוא דבר חשוב, אבל יש תוכניות טלוויזיה שחשובות יותר.
"אני יכול ללמד את הילד שלך שיש דבר כזה התמכרות לסמארטפון וכדאי לנו להגביל את השימוש בו, אבל אם הוא יראה את אבא שלו מסתכל על המכשיר ארבעים פעם ביום, הוא יחשוב ויבין שלהתמכר זה בסדר".
אחרי המונולוג הארוך ומפורט הזה, שהוא לא הבין מאיפה נפל עליו ועוד בשעה כזו בבוקר, הוא נחרד: "תגיד, מה אתה מלחיץ אותי עכשיו עם כל החינוך הזה?"
"חינוך זה לא לחץ. רק אחריות", עניתי, "אבל אתה יכול להתעודד". הוא שוב הסתכל במבט שואל, והמשכתי: "לפחות בכל מה שנוגע לתלוש אתה עדיין יכול להרוויח את המשכורת הקבועה שלך, שהיא קצת יותר ממה שמחנך מרוויח".
