בשבתות האחרונות אנו נפגשים בקריאת התורה עם אברהם אבינו. הלוואי שיכולנו לראות את פניו, ליהנות מתורתו ומחוכמתו ולומר לו תודה בלחיצת יד חמה. תודה על שהתחיל את השרשרת שממנה קם וצמח עם ישראל. תודה על החינוך, על הדוגמה האישית, על העמידה במסירות נפש בעשרת הניסיונות ועוד ועוד. מכוחו אנו חיים וקיימים, נלחמים ומנצחים, ועם ישראל חי ויחיה עד בלי די. את מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו, הקמנו מהלימוד שלימד אותנו אברהם כי לא רק יחידים, חכמים ואנשי קודש חיים באור האלוקי, אלא גם עם שלם על כל שדרותיו יכול לשמור את דרך ה' לעשות צדקה ומשפט. ברכת אברהם נמסרה כמו מקל במרוץ שליחים לעם ישראל, המתנתק מכבלי הגלות ופורח מחדש בארץ שבה החל אברהם אבינו את המסע בן אלפי השנים. "לך לך", נאמר לו, לך אל עצמיותך, אל האור האלוקי השוכן בך ובארץ ישראל. אברהם שמע לציווי האלוקי, נטל את מקלו, שבר את הצלמים וקרא בכוח לכל באי עולם להתמלא מאורו של הא-ל האחד, א-ל עולם.
הרב קוק זצ"ל (אורות המלחמה ט) כתב: "ברכת אברהם, לכל גויי הארץ, תחל את פעולתה בתוקף ובגלוי, ועל פי יסודה יחל מחדש בנייננו בארץ ישראל". יהיו מי שיאמרו בצדק כי מדינת ישראל רחוקה משלמות. אכן יש חולשות וצללים, אבל אלה השלבים המופיעים קמעא קמעא אחרי שיצאנו מחושך טומאת הגלות. מילת הלב, כלומר טהרת הרוח מכל חולשות הגלות, איננה כמו מילת הבשר (ברית מילה); היא דורשת זמן רב, ועל כן אל נתפלא שבשוב ה' שיבת ציון אור וחושך משמשים בערבוביה.
הרב מסיים שם: "שם ה' – אהיה אשר אהיה – הולך ומתגלה, הבו גודל לאלוקינו!" כאשר ביקש משה רבנו לדעת מה שמו של הקב"ה ענה לו ה': "אהיה אשר אהיה", כלומר שם ה' איננו מקובע וסטטי אלא מתבהר ומתבאר מדור לדור ומשנה לשנה על פי יכולת הקליטה, ההכנה וההתקדמות של ישראל. אמונת ישראל היא אמונת העתיד, הגבוהה לאין ערוך מכל תוכן של אמונה עכשווית שיש בדתות האחרות. אמונת ישראל עולה במעלות אין-סופיות, בסולם העולה בית א-ל, לגילויים אלוקיים ולקשר אין-סופי בין ישראל לאביהם שבשמיים (ראו 'העמק דבר' לשמות ג, יד; 'אורות', זרעונים, ה).
כל מי שמחובר לתהליך גאולת ישראל, תורתו וארצו נקרא להקשיב ולממש את קריאתו של משה רבנו: "כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלוקינו". לגדל שם שמיים במישור הלאומי ובמישור הפרטי.
מאברהם אבינו ועד לדור שלנו יקומו אמיצי אור וכוח ויגדלו שם אלוקינו, ותהא ברכת ה' ונועמו על כל מעשי ידינו.
