פעמים רבות כשאנחנו נוסעים להורים לשבת אני נקלעת למצבים שבהם ההורים שלי שוברים לי את המילה. לדוגמה, אני אומרת לילדים ללכת לישון, ואימא שלי אומרת: "למה? תני להם עוד קצת ליהנות". זה מכעיס אותי נורא, ואני מתלבטת: האם אני צריכה לשלם על שבת אצל ההורים באיבוד הסמכות שלי?
תשובה
אנחנו נוהגים לומר שההורים שלנו (סבא וסבתא) לא יכולים לקלקל לנו את החינוך של הילדים. כיצד? רק ההורים הם הפונקציה שהילדים מקבלים דרכה את הערכים. על פי ההורים הילדים בוחנים את הערכים. וכשסבא או סבתא אומרים אחרת, זה נתפס אצל הילדים כפינוק או משהו ששייך אצל סבא וסבתא בלבד, כי עניין ההשתייכות קשור אל ההורים בלבד.
גם כשיש דינמיקה בעייתית זה בסוף מגיע אל ההורים, והדמויות האחרות מגויסות לדינמיקה עם ההורים (ילד שמתנהג לא יפה אצל הדור הקודם מעוניין, כמובן באופן לא מודע, לעשות פדיחות להורים, ולהפך: ילד שיעורר מחמאות שיציגו את ההורים כמצליחים בחינוך הוא ילד משתף פעולה).
בכל מקרה כשסבא וסבתא אומרים או עושים להפך ממה שאמרנו אני מציעה לבדוק את עצמנו: האם אצל ההורים אנחנו מניפים דגל מסוים של 'אנחנו נחנך טוב מכם?' לא פלא שהם מפוצצים לנו את הבלון ולא מגבים אותנו. ואם זה באמת לא קשור לאמירה שלנו מולם, בכל מקרה כדאי לשמוח בהזדמנות שנקרתה בדרכנו לחנך לכיבוד הורים. הרי הילד יודע שזה הפוך ממה שאתם חושבים ומרשים.
כשאתם מקבלים בהכנעה את ההיפוך ומקבלים עליכם לכבד את ההורים מתוך כבוד אמיתי, הילדים קולטים את העיקרון שילדים מכבדים את ההורים גם כשלא נוח וגם כשלא נעים, ומשליכים זאת על עצמם. לא רק שזה לא מערער את הסמכות שלכם, זה מבסס אותה באופן עמוק ובלתי תלוי. אז אולי תיסעו גם השבת אל ההורים?
בהצלחה, אהובה
