החייל שנותר, החייל שבתווך והחייל השולט

01 החייל שנותר
בימים אלה מציינת ממשלת בנט-לפיד את מאה ימיה הראשונים. לפחות בנושא אחד, כך לפי שמחה ולאה גולדין, הממשלה הנוכחית כבר נכשלה והוא – השבת השבויים והנעדרים. לאחר הקמתה דיברה הממשלה על השינוי. שינוי בכל מה שהורגלנו עד כה. בני משפחת גולדין מצפים שהשינוי הזה יתרחש גם בנושא הכאוב של בנם. מאז שנפגשו עם ראש הממשלה בנט ביולי האחרון הם לא מקבלים עדכון. מנגד, למרות דבריו של שר הביטחון בני גנץ, מי שהיה רמטכ"ל צוק איתן, לפיהם השבת הבנים יהיה תנאי הכרחי לשיקום הרצועה, השערים במעברי ארז וכרם שלום נפתחים הסחורות עוברות ואין תמורה. משפחת גולדין מבקשת כבר תקופה ארוכה לשנות את המשוואה. לא אסירים עם או בלי דם על הידיים תמורת הבנים, אלא התניית שיקום רצועת עזה ומחוות הומניטריות. לא עוד דיונים אינסופיים על שמות מחבלים אלא הקלות ועתיד לתושבי הרצועה. שהחזקת הבנים תהפוך עבור חמאס מנכס לנטל. כרגע מתנהל משא ומתן מואץ בתיווך המצרים ובניית מנגנון העברת הכספים לחמאס, אך שום מילה, לפחות לא באופן פרונטלי, על השבת הבנים. הנושא מורכב זה ברור. אבל ההצהרות היו ברורות והמעשים אין.
02 החייל שבתווך
רב סרן מאור משה הפך בסוף השבוע לדמות מוכרת. פתאום החייל במדים קיבל שם ופנים ואיתם גם נאצות מחד וברכות מאידך. המדים כבר לא הגנו עליו. זה קרה לאחר עוד אירוע פרובוקציה שהתחולל בדרום הר חברון. לשם הגיעו פעלי לוחמים לשלום וקיימו הפגנה במטרה לסייע לתושבי האזור הפלסטינים. במהלך אירוע המחאה הם התעמתו עם חיילי צה"ל.
אחד מהלוחמים הוא משה שנראה באחד הסרטונים דוחף את אחד הפעילים שנופל לקרקע. תמונות לא נעימות. בסיום האירוע נעצרו כמה פעילים וצה"ל אמר כי "התנהגות הקצין כפי שמשתקפת אינה תואמת את המצופה מקצין בצה"ל". הפעילים כוונו את מצלמותיהם למשה שמההתחלה לטענתם היה "אגרסיבי". כבר נטען שהוא "אוהב מתנחלים" וימני. וכל שלל ה"ברכות" הודבקו לו.
מיד לאחר האירוע החל גל הדף ברשת והחייל מצא עצמו בתווך. בין גיבור לאנטי גיבור. מדיו כבר לא הגנו עליו. חיילי צה"ל פועלים בשם כולנו. כל צעיר שמגיע ביום הגיוס לבקו"ם נכנס עם כל מה שעליו ויוצא בדיוק כמו ההוא שנכנס לפניו וזה שיכנס אחריו. רק המדים על גופם. את הסכסוך בין הארגונים יש לנקות מחיילי צה"ל. כל שימוש בהם מסתיים רע לכל הצדדים. על הפעילים לבצע את מחאתם. חיילים הם לא חלק מזה.
03 החייל ששולט
לפני כמה שבועות ביקרתי בבסיסם הסודי של יחידת המסתערים של מג"ב איו"ש במרכז הארץ. זה היה אחרי לילה סוער שחוו הלוחמים בג'נין. ישבתי במשרדו של מפקד היחידה. נפגשתי עם קציני המודיעין. שמעתי מהם על הקרבות ועל התופת שחוו: "כל כניסה לג'נין היא כמו ללבנון. יש שם מצבורי נשק. כמות אמל"ח גדולה והמון פעילי טרור. כשאני נכנס לג'נין אני יודע שאני מגיע לקרב. אין פה מקום לטעויות", אמר לי אז מפקד היחידה. דברים דומים נאמרו באמצעי התקשורת השונים. אט אט הפכה ג'נין לבירת הטרור של הרשות. ואז עלו התהיות.
האם צה"ל מפחד להיכנס לג'נין? איך הפכה העיר הזו למוקד טרור שבה כולם יכולים להסתובב עם נשקים בלי לחשוש? איך המחבלים מצליחים להטיל את אימתם על לוחמי צה"ל? והאם מתפתח לנו בג'נין קו טרור אלים שלא נוכל להתמודד איתו?
ואז הגיע יום שבת האחרון. בלילה שבין שבת לראשון. במבצע הונאה מושלם של חטמ"ר מנשה ואוגדת איו"ש יחד עם לוחמי הימ"מ של משמר הגבול, וכמובן יכולת מודיעינית מדויקת של השב"כ, והביאו לתפיסת של שני המחבלים הנותרים מששת הנמלטים. הכוחות הגיעו בדיוק מירבי לאיתור בו התחבאו השניים בלב העיר הפלסטינית ושלפו אותם משם כמעט באופן סטרילי. המבצע הוכיח יכולת שליטה ותפיסה כמעט בלתי נתפסות שיש למערכת הביטחון בג'נין. אותה ג'נין שרק לפני כמה שבועות הפכו לבירת טרור שאין לנו עליה שליטה.