מזל טוב. נולד לי ספר, 11 במספר, ושמו 'את יולדת' ובו סוגיות רבות הקשורות למסע ההיריון הלידה ומשכב הלידה. והנה טעימה מאחד הנושאים הנידונים בספר: הולדה בעוולה.
באופן שגרתי אנחנו הגינקולוגים מעבירים תחת שבטנו יום-יום עוברים רבים, וחלק מהם אינו עובר את מבחן המצוינות. כשזה קורה, ישנן הורים שמבקשים לבצע הפסקת הריון ועובריהם נידונים שלא להגיע לאוויר העולם, בגלל הגישה המתירנית המבקשת תינוק מושלם . וכמה המדרון חלקלק! כיום ישנם הורים שפונים לוועדות להפסקת הריון בגין מום קל שניתן לריפוי מלא, כמו שפה שסועה.
בעולם המשפט יש ביטוי שנקרא 'הולדה בעוולה', טענה שטענת כביכול בשם הילד שהולדתו היא עוול עבורו. ביטוי אחר שנעשה בו שימוש באותו ההקשר הוא הביטוי 'טוב מותי מחיי'. ההבדל בין שני הביטויים האלה הוא ש'הולדה בעוולה' עשויה לכלול בתוכה גם ולד שנולד עם מום קל יחסית, בעוד שהביטוי השני מבטא מום חמור כזה שהאדם 'הסָביר' היה מעדיף לא לחיות כלל מאשר לחיות עם מום זה. בעידן של רפואה מתגוננת, מבוצעות בדיקות ופעולות רפואיות לא מוצדקות. ויש גם פגיעה בטיפול – הגינקולוג כבר אינו רופא שמטפל בבריאות האם והילוד אלא עסוק היא בבלשות מתמדת, 'ומלוא כל הארץ משפט'.
בשנים האחרונות נפל דבר בישראל. עמדת האיגוד הישראלי למיילדות וגינקולוגיה השתנתה, וראשי האיגוד הכריזו שהם מחויבים לחיי שני הפציינטים יחדיו – האם והעובר. בין השאר קבע האיגוד שאין זה נכון שמום כזה שבו האדם במשך חייו צפוי לנהל חיים עצמאיים, ולמצוא בחייו סיפוק ומשמעות, יחשב 'הולדה בעוולה, ורק לגבי מומים חמורים יש אולי מקום לדון משפטית על עצם ההולדה.
אם כל מום ייחשב 'הולדה בעוולה', יהפוך ההיריון למצב של לחץ מתמיד לאשה, בו העשייה הרפואית תתעטף בלבוש של משקפיים שחורים לשם ההתבוננות בעובר, בבילוש מתמיד אחרי מומים. לכן הוצע המדרג שנקבע ע"י משרד הבריאות , והוא כדלקמן: א. מגבלה קלה, מגבלה גופנית או התפתחותית שחומרתה לא תגרום לפגיעה בהשתלבות בחברה או בצורך לעזרה בחיי היומיום, בעטיה לא תתאפשר הפלה בשלב שבו העובר בר חיות (מעל 24 שבועות – חודש שישי להריון). ב. מגבלה בינונית, מגבלה שתגרום לפגיעה בהשתלבות בחברה אך לא לצורך בעזרה יומיומית כל החיים , לא תתאפשר הפלה בעטיה בהריון של יותר מ-28 שבועות (חודש שביעי). ג. רק מגבלה קשה, צורך בעזרת הזולת לכל החיים עקב מגבלה גופנית או שכלית וחוסר יכולת להתקיים באופן עצמאי, תאפשר הפלה בשלב מאוחר יותר, וראויה להיקרא 'לידה בעוולה'.
והנה סיפור מהחיים, שהוא חזק מאלף מילים…לפני מספר שנים פנתה אלי אישה ולדנית שהחליטה דווקא בהריון הנוכחי בלי הסבר המניח את הדעת, שלא לבצע סריקת מערכות בהריון, על מנת לעבור את ההיריון ברוגע ושלווה. וכמה תחושת הבטן שלה הייתה מדויקת… בשעה טובה נולדה תינוקת מתוקה ועגלגלה, אבל עם שפה שסועה. מיד פנה אליה הרופא המיילד הנאור בשאלה: 'תגידי גברת, למה לא עשית סריקת מערכות? הרי יכולת למנוע את הלידה הזאת'! היולדת הזדקפה במיטתה, חיבקה את התינוקת אל חיקה, והשיבה לרופא הנפעם בזו הלשון: 'ד"ר נכבד, יש לי חדשות בשבילך: גם אני נולדתי עם שפה שסועה'… ■