מדיני

הימין המופרז

אלישע בן קימון

אלישע בן קימון

כתב ההתיישבות של העיתון ידיעות אחרונות

המחלוקות בתוך הימין אינן פוגעות רק במתנחלים. חוק איחוד משפחות נפל בכנסת בגלל התפוררות הימין הציוני. מפוזרים באופוזיציה ומפוזרים בקואליצה. אם היה שלום בין חלקי הימין, יכלו להסכים יחד על חוק מוסכם שיעבור. אך אין זה המצב.

בימים האחרונים מתחולל גל תקיפות בוטה מטעם גורמים בימין נגד ראשי ההתיישבות ומועצת יש"ע. "עסקני המתנחלים" הם נקראים בפי התוקפים. מדובר בהתפוצצות מטען כבד שנשאו אותם גורמים חודשים ארוכים. עוד מימי "עסקת המאה", דרך הקמת הממשלה ועד לשיאן בימים אלה, עם "פשרת אביתר".
כנגד ראשי המתנחלים נטען כי הם ממיטים אסון על ההתיישבות ותומכים בממשלה שתביא התנתקות נוספת. בנוגע לאביתר נטען כי "התקפלו" בפני הממשלה, הונו מאות את הצעירים ועשרות המשפחות שהגיעו להתגורר בגבעה, ופקדו עליהם לשוב לבתיהם תמורת הסכם חלול, במקום ללחוץ על הממשלה ולנהל מאבק הכולל פינוי בכוח.
את עיקר האש סופגים ראש מועצת יש"ע דוד אלחייני וראש מועצת שומרון יוסי דגן, יחד עם אנשי תנועת "נחלה", כמו דניאלה וויס ותושב אביתר-יצהר צבי סוכות. ההתקפות של אותם גורמים מציגות את המתנחלים כאופורטוניסטים ועסקנים מהסוג הנחות ביותר.

המתקפות  יצרו קרע במחנה הימין שגרם למצב בו נתניהו התערב ופרסם מאמר ב"מקור ראשון" וכתב כי "ההתיישבות היא אבן הראשה של הליכוד וכי זו העת לאחדות".
בכדי להבין את בסיס ההתקפות נפרק שני מהלכים שהתרחשו זה אחר זה והתחברו כעת: המהלך הראשון הוא התערערות ביחסי נתניהו-מועצת יש"ע, ראשית סביב עסקת המאה. ראשי המתנחלים הציגו קו לעומתי ל"דיל המאה" וטענו כי טמונה בו הקמת מדינה פלסטינית. השיא היה כשיו"ר מועצת יש"ע תקף את נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ ואמר כי "אינו חבר ישראל". עסקת המאה נפלה – יש הטוענים שבגלל התנגדות המתנחלים (לא כולם התנגדו אגב). שנית, אירוע חריג שהתרחש באוקטובר בשנה שעברה, בו החרים נתניהו את אלחייני ודגן מפגישה עם ראשי מועצות ביהודה ושומרון באריאל. מאז אגב, אלחייני, איש ליכוד, חתך ל"תקווה חדשה". ושלישית תמיכתו של דגן לקיום פריימריז בליכוד, דרישה שיזם גדעון סער נגד נתניהו. למרות זאת, פעל דגן להתקרבות מחודשת עם נתניהו, ששיאה היה יממה לפני הבחירות האחרונות, אז ביקר נתניהו ביישוב רבבה ושמע מחמאות מדגן.
המהלך השני הוא ההתנגדות לממשלה הנוכחית. ראשית העובדה שראשי מועצות ביו"ש לא התנגדו באופן אקטיבי לממשלה טרם הקמתה. (היו שכן הפגינו אך המחאות לא צברו תאוצה). ושנית, "המוקש" הימני הראשון מחוץ לקו הירוק, שפורק ב"מתווה אביתר", בו ראשי המתנחלים לא הקשיחו עמדות וויתרו על פינוי שיכול היה לערער את מעמדה. 
נרכיב. ההיסטוריה מגלה אם כן, כי הרקע להתקפות נגד ראשי המתנחלים אינו מגיע מתוך דאגה להתיישבות. אלא העובדה כי האינטרסים של אותם גורמים לא מסתדרים עם ההתיישבות, היא שהופכת את ראשי המתנחלים למטרה. ואגב, עם ההסלמה במתקפות שמענו גם טענה כי תקציבים המיועדים לפריפריה "נשדדים" לטובת הקמת מאחזים בגבעות. וכשזו הטענה ברור כי מאחורי התקיפות לא נמצאת אידיאולוגיה, אלא משהו אחר לגמרי.
ולסיום. המחלוקות בתוך הימין אינן פוגעות רק במתנחלים. חוק איחוד משפחות נפל בכנסת בגלל התפוררות הימין הציוני. מפוזרים באופוזיציה ומפוזרים בקואליצה. אם היה שלום בין חלקי הימין, יכלו להסכים יחד על חוק מוסכם שיעבור. אך אין זה המצב.
הכותב הוא כתב ההתיישבות של העיתון ידיעות אחרונות

שתפו