פרשת פקודי מציבה במרכז את דמותו של הכהן הגדול ואת חובתו לשרת בקודש בבגדי פאר, מתוך דיוק והקפדה על כל פרט. המדים המיוחדים, האבנים היקרות ושמן המשחה יוצרים מארג של כבוד, אחריות וקדושה. ואולם, מראה הכהן אינו רק עניין חיצוני. הלבוש הוא לא רק כסות, אלא מעטפת המכוונת אותו בשליחותו. עבודת הכהן הגדול היא בעיקרה רוחנית וקדושתית, אבל מבחינה מסויימת גם רפואית. אני כמובן לא מבקשת לטעון שבגדי הכהן הקדושים והנעלים הם לכל דבר כמו לבושו של רופא, אבל עם זאת יש הרבה דברים שאפשר ללמוד מלבושו של הכהן ללבושו של רופא. הן הלבוש הקדוש של אהרן הכהן והן החלוק הלבן של הרופא – שניהם מסמלים שליחות והכרה בערך החיים.
הכותונת השומרת על גופו של הכהן, המצנפת המכסה את ראשו, והאבנים היקרות שעל החושן המסמלות אחריות לכלל ישראל – כל אלו אינם פרטים חיצוניים. לבוש נכון מונע זיהומים, וסדרי עבודה מוקפדים מצילים חיים, ויכולים לסייע בריפוי ולמניעת מגיפות [זוכרים את המסכות, את הכפפות, את האלכוג'ל, ואת כל אביזרייהו של מגפת הקורונה?] .
החלוץ בנושא הזה היה איגנץ זמלוויס, רופא הונגרי בן המאה ה-19, שהכניס לרפואה את ההבנה של חשיבות ההיגיינה במניעת זיהומים. במחקריו הוא הוכיח כי שטיפה פשוטה של ידיים בסבון מפחיתה משמעותית תמותת יולדות. רעיונותיו, שהתקבלו בזמנו בביקורת חריפה, הפכו לאבן יסוד ברפואה המודרנית, ומשמשים עד היום בסיס לשמירה על בריאות הציבור ומניעת מחלות.
בדיוק כמו שבגדי הכהן הגדול אמורים להיות מוקפדים, כך הרופאים. המלצות חדשות פורסמו לאחרונה בספרות הרפואית, בנוגע ללבוש הרצוי של רופאים ואנשי צוות רפואי בשעות העבודה, כדי למנוע התפשטות של זיהומים. מסתבר כי החלוק הלבן של הרופא, העניבה, שעון היד, או תכשיטים בקרב רופאות, עשויים לשמש אמצעי תעבורה לחיידקים מחוללי מחלות, כאשר הרופא בא במגע עם החולים. ההמלצות קובעות כי בגדי הצוות הרפואי בעת מגע עם חולים צריכים להיות עם שרוולים קצרים. יש להתקין תווי תלייה לחלוקים כדי שהעובדים יוכלו לפשוט את החלוק לפני שהם באים במגע עם חולים או עם הסביבה הקרובה להם… הנעליים צריכות להיות סגורות, עם עקבים נמוכים וללא סוליות מחליקות. יש לנקות את הסטטוסקופ, לאחר כל שימוש. תגי זיהוי וכפפות, טלפונים סלולאריים, איתוריות ושעוני יד ותכשיטים של רופאים הבאים במגע ישיר עם חולים או עם סביבתם גם צריכים לעבור חיטוי.
הפרשה מזכירה לנו כי עבודת המשכן והעבודה הרפואית נשענות על אותם יסודות: הכנה מדוקדקת, הקפדה על כל פרט, והתייחסות אל הגוף כאל כלי לעבודת ה'. הגוף שלנו הוא משכן לשכינה, והטיפול בגוף מאפשר לנו למלא את הייעוד והשליחות שלנו. כשם שהמשכן דרש תחזוקה יומיומית מדוקדקת, כך גם הגוף דורש תשומת לב מתמדת. התזונה, המנוחה, הימנעות מסטרס וההקשבה הפנימית – כל אלו הם חלק מעבודת הקודש האישית של כל אחד מאתנו. כל אחד מאתנו הוא מעין כהן המופקד על גופו ונפשו, והשמירה על קדושתם מעידה כאלף עדים על ההכרה שלנו בכך שבשבילנו נברא העולם. ■
