המלך (הירדני) אמר

01
לאחרונה שוב עולה לתודעה הציבורית ההפקרות בהר הבית. באופן שגרתי, משתוללים מתפרעים ערבים במקום, תוך ירי זיקוקים (שמשום מה, כשהם נורים על ידי מוסלמים יש להם תכונה מיוחדת המונעת מהם להפריע להלומי קרב או לבעלי חיים), זריקת אבנים וסלעים על המתפללים בכותל המערבי, ביזוי היהודים העולים, או יותר נכון המתגנבים, בהשפלה, לסיור על ההר – סיור בו אסור לעצור; אסור להתפלל; אסור להתעטף בטלית; אסור להניף דגל; אסור לסטות מהשביל המותר, ועוד.
המסגד המכונה “המרוחק”, או “הקיצוני” (אלאקצא – מאותו שורש של המילה העברית “קצה”) – ידוע היטב למלומדי האסלאם, כי מצוי בעיר ג’ועארה שבחצי האי ערב, וכי זיהויו עם המסגד בירושלים פשוט אינו אפשרי, שכן לא היה קיים כלל בתקופת ה”נביא” מחמד, שמסופר כי ביקר בו. מכל מקום, על מסגד זה נתלה, לראשונה, דגל היישות המכונה “פלשתין”. הערבים אוגרים בתוכו נשק ואבנים, כשכוחות המשטרה שלנו מונחים שלא להיכנס למקום.
והנה, השבוע, שמענו שה”מלך” עבדאללה מעבר הירדן המזרחי דורש, כי הוא שייקבע בכל הנוגע לעליה להר ולכללים החלים בו.
התחושה היא – אבדן מוחלט של ריבונות. חשוב לדייק: גם בתקופת הממשלות הקודמות, לא יושמה ריבונות מלאה בהר. ממשלת נתניהו נסוגה מדרישתה להציב מגנומטרים בשערי הכניסה. אף ממשלה בעשרות השנים האחרונות לא התירה תפילה, שלא לדבר על בניין בית כנסת על ההר, כפי חזונם של רבים מגדולי ישראל, כגון הרב שלמה גורן, הרב מאיר יהודה גץ והרב מרדכי אליהו זצ”ל. אבל השתוללות רבתי כזו של הצד הערבי, אשר רומס כל סממן ריבונות יהודי – לא היתה.
02
כאן עולה השאלה – מכוח מה מהין ה”מלך” הבדואי של עבר הירדן, שרק במקרה קיבל מהבריטים שליטה בחבל ארץ שהוא חלק מארץ ישראל ההיסטורית, להעלות דרישות בנוגע למקום הקדוש ביותר לעם ישראל? למרבה הצער, ממשלות ישראל, לדורותיהן, נהגו בקוצר ראות בכל הנוגע לריבונות על ההר: החל ממשה דיין, שמסר את השליטה בהר ובמסגד לידי ה”ווקף”, כלומר מוסד ההקדשים, של עבר הירדן. עבור בהסכם אוסלו הידוע לשמצה, בו הובטחה למכונים “פלשתינאים” הגישה להר; חוזה השלום עם ירדן, בו הסכימה מדינת ישראל ליתן “מעמד מיוחד” ל”מלך” עבר הירדן בהר הבית; כלה אפילו בהסכם השלום עם מרוקו – גם שם ניתנה הבטחה דומה. צאו וראו – ממשלות ישראל מחלקות את הריבונות וההשפעה במקום המקודש ביותר ליהודים. בלי הבנה ובלי חשבון.
אותו “מעמד מיוחד” לא הוגדר במדויק, אך כאשר אויבינו מזהים חולשה רעיונית בצד שלנו, הדרישות הולכות ומתגברות. ואם עם ישראל (אשר, למרבה הצער, מחושק מכיוון השמאל בהסכמים ובתפיסות פרוגרסיביות שאינן מייחסות כל חשיבות למקום הקדוש, ומחושק מהכיוון השני, דווקא מצדם של מי שמכנים עצמם שלומי אמוני ישראל, באיסור כולל בכל הנוגע לעליה להר – וזאת למרות שגדולי ישראל בכל הדורות, לרבות הרמב”ם – עלו להר) – אינו מגלה התלהבות יתרה לממש ריבונותו – לצערי, הצפי הוא, שהמצב ילך ויידרדר.
כל מי שמצב הריבונות בהר חשוב מספיק בעבורו; מי שמבין ומפנים את דברי המשורר הנפלא אצ”ג, "מי ששולט בהר הבית, שולט בירושלים. מי ששולט בירושלים שולט בארץ-ישראל” – יוודא בסיבוב הבחירות הבא הצבעה רק למי שמתחייב לאפשר חופש פולחן מלא ליהודים בהר וכן בניין בית כנסת במקום, ביחד עם השלטה מלאה של הריבונות.