שאלה:
אנחנו מנביטים עדשים, בתהליך ההנבטה מס' שלבים:
1-שרית העדשים במים והחלפת המים מדי פעם
2-הנחת העדשים בכלי מנוקב ללא מים והמתנה לכך שיצא נבט מכל גרגיר.
האם מותר להחליף מים בשבת ?
והאם ניתן בשבת לקחת ולאכול מהערמה שזה עתה נבטה (אולי נבטה בשבת ?)
ומה לגבי מוצ'ש ?
תשובה:
באופן עקרוני בדרך כלל נבטים הינם גידולי מים, ועושים אותם בתוך הבית. או על כל מיני סוגים של מצע מנותק.
בנוגע לתחומים אחרים של מצוות התלויות בארץ דנו בכך הפוסקים.
בנוגע לשמיטה, בשו"ת שדה הארץ ( יו"ד סימן כח) משמע שהדבר מותר לגמרי, שלא נחשב לגידולי קרקע. ובכרם ציון (סימן כח) מביא שדעת הרב הרצוג היתה להקל בכך.
לעומתם הגאון הרב פרנק(הר צבי זרעים ב סימן לא) סבר שיש להחמיר משום שכל מה שנראה מהתוספתא להקל זה דווקא אם זו לא דרך הגידול, אך במקום שזוהי דרך הגידול, כמו שעושים היום, הדבר יהיה אסור, שזוהי דרך הגידול.
ועיין בשו"ת באהלה של תורה לגר"י אריאל שליטא (381-383), שדעתו להקל, ומוכיח מספר שדה הארץ שבעיקרון מתירים. ומחמירים רק אם יש עפר במים. ושכן דעת החזו"א משמועה.
ועיין בשו"ת יחווה דעת( חלק ו סימן יב) שדן בנוגע לברכתם. ועיין שם שמדמה אותם לפטריות שגדלים מהאויר וברכתם שהכל ודלא כשבט הלוי( ואולם עיין באור לציון פ"א ב). ומסקנת הגר"ע יוסף שם שלא נחשבים לגידולי קרקע. ובפשטות לשיטתו גם אין בהם בעיה בשביעית.
וכן פסק להקל בספר שביתת השדה עמוד קט. ובפרט שעושים את זה בדרך כלל בתוך מקומות מקורים, ולכן יש צד נוסף להקל.
ונראה שלמעשה ניתן להקל בדבר מעיקר הדין, ואין חובה להפריש תרו"מ והמחמיר תבוא עליו ברכה.
ובנוגע לשבת, יש לעיין למה לדמותם.
נפסק בשו"ע(סימן שלו ה ) על פי הגמרא שבת קז, שעשבים שעלו על אוזן הכלי מלחות הכלי נחשבים למחוברים לקרקע, והתולשם חייב מהתורה.
ע"ש במשנ"ב(לד לה) ,שנכללים בכך פטריות שגדלים בדלי וכיו"ב, שחייב משום עוקר דבר ממקום גידולו, כלומר, שבמלאכת קוצר נכלל לאו דווקא המחובר ממש לאדמה, אלא כל דבר שמחובר במקור גידולו.
וע"ש עוד, שחייב בכך אך יותר מאשר עצי שאינו נקוב, מפני שכאן זהו עיקר גידולם, בניגוד לעציץ שאינו נקוב, שעיקר גידולם בקרקע רגילה או בעציץ נקוב. (ובנוגע לעציץ שאינו נקוב ע"ע ספר שולחן שלמה סימן שלו סק"ז שאפשר שבימינו נחשב לדרך גידולו).
כמו כן מבואר שם בשו"ע בסעיף יא על פי הגמרא בזבחים פ, שהשורה חיטים במים הרי זו תולדת זורע וחייב.
מטרתו בשריה זו היא על מנת לרכך ולהצמיח כדרך ששורים תבואה לפני הזריעה. מכיוון שכוונתו להצמיח פרי, והכוונה, במקרה זה, מחילה על פעולה זו חלות שם זריעה. (וע"ש עוד במשנ"ב סק נא שאם הזרעונים מתערבבים ונתלים זה בזה במים ומתעבים עשויה להות גם בעיה של מלאכת לש)
ויש לדון אם לדמות את הנבטים למקרה זה, ובספר ארחות שבת (א עמוד תעח), למדו מכאן לאסור הנבטת זרעים בשבת מהתורה. וכן פסק בספר שש"כ פרק כו ד.
ועיין בספר קצות השולחן(סיין קמב הערה יד) שאם כבר הוציאו שורש אסור מהתורה לתולשם. ואם טרם הנביטו עיין שם בשש"כ(הערה י) שאין בכך איסור תורה, אך יש בכך חשש מוקצה מכיון שמסתמא הסיח דעתו מהם.
על כן נראה שיש להימנע מכך בשבת. אע"פ שניתן אולי לחלק בין נבטים לזרעים אחרים. מ"מ לא נעשה מעשה להקל בשבת החמורה. ויש לתולשם לפני שבת.
ובמוצאי שבת הכל מותר מיד.
