הנגב – מה הימין צריך לעשות

01
הפרחת השממה בנגב, כמו גם ייהוד הגליל ויישובו, הם חלק מהחזון הציוני במובנו הבסיסי ביותר. לא פעם נשמעות טענות מאותם שמנוכרים להתיישבות היהודית ביהודה ושומרון, מדוע לא שמים צעירי הציונות הדתית פעמיהם לכיוון ההתיישבות בנגב. זו כמובן טענה דמגוגית, שכן כשהדברים קורים במציאות – אותם גורמים ממש מתנגדים להם ומונעים אותם.
בעוד שהבדואים בדרום, ובצפון – כלל בני המיעוטים לרבות ערבים ואף דרוזים, הנתפסים כנאמנים למדינה – תופסים עוד ועוד אדמות מדינה באופן בלתי חוקי, כשבנוסף, פועלת המדינה באופן עקבי להקים ישובים חדשים בעבורם ולהלבין מקבצי בניה קיימים – ליהודים לא מתאפשר להקים ישוב חדש בנגב או בגליל מזה שנים רבות. היישוב היחיד שקם בנגב הוא גבעות בר, מדרום לרהט, אשר תוכנן במקור להיות ישוב בדואי, אך עקב טענה של אחת ממשפחות הבדואים לבעלות באדמות, לא ניתן היה ליישב אותו ולכן הופנה, בסופו של דבר, לציבור היהודי.
לא הרבה יודעים, אבל בימי ממשלת רבין השניה, בתחילת שנות ה-90, נתקבלה החלטת ממשלה ההופכת הקמת ישוב יהודי חדש לכמעט בלתי אפשרית. יוסי שריד, בכהונתו כשר לאיכות הסביבה, הכניס מעין ״באג״ במערכת כשהעביר החלטה הקובעת כי יש לשמור על ה״השטחים הירוקים״ ולהימנע מהקמת ישובים חדשים. סבך האישורים והתקנות הפכו מעשה של הקמת ישוב יהודי לבלתי אפשרי, בעולם המעשה. גורמים הנחזים להיות תמימים, אך במציאות נשלטים כיום על ידי החוגים הפרוגרסיביים, כמו המועצה הארצית לתכנון ולבניה, החברה להגנת הטבע ועוד – אינם מאפשרים הקמת ישוב יהודי כלשהו. האבסורד הגיע לשיאו כשהחברה להגנת הטבע עתרה נגד נטיעות של הקק״ל.
אם לא היה די בכך, הוכנסה הוראה בתכנית המתאר הארצית תמ״א 35, לפיה לכל ישוב יהודי קיימת מכסה סופית של משפחות שתוכלנה לדור בו, בדרך כלל כמה מאות או אלפים בודדים, כשהחלטת הממשלה, ביחד עם חוות דעת היועץ המשפטי דאז, קבעה, כי הממשלה לא תוכל לחרוג מהוראה זו. כך, נעצר המשך פיתוחם של ישובים קטנים כגון קיבוצים, מושבים וישובים קהילתיים, ובמקום לעודד המשך הרחבתם ומעבר מאות אלפי תושבים לפריפריה – הוגבלה תכולת ישובים אלה לכמה מאות משפחות. הגבלה זו גרמה לסטגנציה בישובים רבים, שבשל אי מעבר זוגות צעירים לתוכם – מזדקנים, גנים ובתי ספר נסגרים, והישוב הופך לפרבר שינה מרוט ומתרוקן אט אט מתושביו. תמ״א 35 קובעת, כי ההגבלה אינה חלה על ישובים ערביים, שבמהלך העשורים האחרונים שילשו ואף רבעו את כמות התושבים.
02
לכל אלה יש להוסיף, כי בשנים האחרונות, בשל השגשוג הכלכלי במגזר הערבי, השולט כמעט באופן מוחלט בתחומים עסקיים רבים כגון עבודות פיתוח, עבודות עפר, הסעות, הובלה – בשל העדר הוצאות במגזר כמו תשלום משכנתא, קבלת רישיונות בניה, שכר לימוד, ארנונה ביתית ועסקית, ועוד; בשל ההטבות הרבות למגזר, כולל קורסים לימודים בתחומים רבים חינם; הפליה מתקנת בקבלה למקומות עבודה ממשלתיים ואף סבסוד העסקת ערבים במגזר הפרטי – נצברו סכומי כסף פנויים רבים אצל ערביי ישראל, המנותבים לרכישת מקרקעין ביישובים היהודיים, שם רמת החינוך, הפנאי והבילוי, מתקני הספורט, הפארקים וגני השעשועים – גבוהה יותר.
ברוב המקרים, מחזיקים אותם ערבים בתים ביישובים שלהם, כגון ביישובי הבדואים – אותם קיבלו במחירים מסובסדים ״מצחיקים״ של כמה עשרות אלפי שקלים למגרשים בסדר גדול של שניים או אפילו ארבעה דונם, ורוכשים בנוסף בית ביישוב יהודי. כך למשל, במכרז האחרון בישוב הקהילתי להבים שבנגב רכשו ערבים כמה עשרות מגרשים, ועוד כמות גדולה מאוד של מגרשים בכרמית, שהיא שכונה חדשה של היישוב מיתר. עם האוכל בא התיאבון, ואותם בדואים שרכשו המגרשים והחלו לבנות עליהם – דורשים גם מסגרות חינוך מתאימות, מסגד ועוד. כל זאת, כשבהתאם לפסיקת בג״ץ במקרה הידוע של קצין המשטרה אליעזר אביטן – נאסר על יהודי לרכוש מגרש ביישוב ערבי.
03
התפתחויות אלה גורמות לבהלה רבתי ביישובים הקהילתיים בנגב ובגליל. בכרמית, למשל, חלק ניכר מרוכשי המגרשים היהודים ביטלו את הרכישה, או מחפשים להיפטר מהמגרשים שכבר רכשו. התופעה אינה פוסחת על אף ישוב כשגם בעומר ובמיתר נרכשים בתים על ידי ערבים ובדואים, שלא לדבר על הערים באר שבע, ערד, דימונה ועוד. גם בגליל ישנה תופעה דומה בישובים רבים.
ראש מועצת של אחד הישובים הקהילתיים בנגב, סיפר באחד הכנסים האחרונים בהם השתתף, כי ביקש להגדיר במכרז שיוצא ביישובו עדיפות לתושבי המקום או לבוגרי שירות צבאי, אך הייעוץ המשפטי ברשות מקרקעי ישראל אינו מאפשר זאת, והוא העדיף לבטל המכרז כליל.
למרבה הצער, כל התופעות המדוברות מתרחשות כבר כמה עשרות שנים. אמנם, בתקופה האחרונה קיימת עליית מדרגה, אך גם ממשלות הימין הקודמות, לדורותיהן, לא השכילו לטפל בתופעה. מהממשלה הנוכחית, כנראה, לא תבוא הישועה, אך נותר רק לצפות כי כשיחזור הגה השלטון לידי הימין – תהיה פעולה נחרצת לתיקון העוולות המתמשכות הללו ולהפרחת הגליל והנגב.
חובה לבטל את סעיפי ההגבלה בתמ״א 35; חובה להגדיר בחוק את יהוד הנגב והגליל כיעד לאומי; חובה לבטל הגבלות הזויות וחסרות קשר למציאות של המשרד לאיכות הסביבה, הגבלות אותן מחילים בפועל רק על ישובים יהודיים, בו בזמן שבישובים הערביים ובמקבצים הבלתי חוקיים פורחות תופעות של זיהום הסביבה, הקמת מזבלות ומשרפות זבל לא חוקיות, מחצבות בלתי חוקיות ועוד. חובה לאייש מחדש את המועצה הארצית לתכנון ולבניה על ידי אנשים ערכיים בעלי השקפה ציונית. בלי להתבייש ובלי לפזול למאמרי המערכת בעיתון ״הארץ״.
האם הימין ירים את הכפפה? ימים יגידו.