הנשיא והגולם

הדגל מתנוסס גבוה בתוך בית הכנסת (בתמונת השער של הכתבה), צבעו אדום ועליו נרקמו בחוט זהב המילים 'שמע ישראל' בתוך ריבוע המעוטר במסגרת כפולה, ובה נכתב סיפור מתנת הדגל מהקיסר. במרכז הריבוע ניצב רקום מגן דוד ובתוכו הכובע היהודי-שוודי. מעל מסגרת הריבוע מופיע הפסוק "ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו", ומימין לו צורת משולש ועליו נרקם שם השם.
בשנת 1745, בתקופת מריה תרזה, הארכידוכסית של אוסטריה ומלכת בוהמיה והונגריה, ובמהלך פרעות בקהילה היהודית של פראג שמנתה קרוב ל-20,000 איש, כ-30% מכלל האוכלוסייה, והייתה מבין הגדולות בזמנה באירופה – גורשו היהודים מפראג שוב. ב-1748 הורשו חלק מהם לשוב תמורת סכומי מיסים גדולים. בתקופת יוזף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, שונה לטובה היחס אל היהודים וב-1852 אף בוטל הגטו של פראג. יהודי פראג היו אסירי תודה, לכן קראו לרובע היהודי בשם 'יוספוב', לכבוד הקיסר המיטיב ומכאן שמו.
בית הכנסת 'אלט נוי שול'
כאמור, במהלך ביקורו החפוז הגיע הנשיא לבית הכנסת 'אלט נוי שול', ישן-חדש, אחד מהעתיקים באירופה והעתיק ביותר שעדיין פעיל. אין זו הפעם הראשונה שבה הנשיא הרצוג מבקר בבית הכנסת המפורסם אשר שימש את יהודי פראג החל משנת 1270. לפני למעלה מ-30 שנה התלווה יצחק הצעיר להוריו לקבלת שבת חגיגית בבית הכנסת. השבוע קרא נשיא המדינה קדיש על אימו אורה הרצוג ז"ל שנפטרה לפני כחצי שנה, באותו בית הכנסת ממש. בסמוך לבית הכנסת נמצא בניין הקהילה היהודית, אשר מעליו מתנוסס שעון מיוחד המשתמש בספרות עבריות ונע מימין לשמאל.
שמו המקורי של בית הכנסת היה 'נוי שול', בית הכנסת החדש, עד שהוקמו בתי כנסת חדשים במאה ה-16. בשנת 1867 עוד עמד בפראג בית כנסת ישן יותר, 'אלט שול', בית הכנסת הישן, שנהרס ועל חורבותיו נבנה בית הכנסת הספרדי. הסבר נוסף שניתן לשם בית-הכנסת הוא שמשמעו 'על תנאי שול'. לפי הסבר זה יסודותיו של המבנה עשויים אבנים עתיקות מבית המקדש שאותן נשאו יהודים על גבם מארץ ישראל. הבנייה נעשתה 'על תנאי' שכשיבוא המשיח יוחזרו האבנים למקומן במקדש. וריאציה אחרת להסבר זה קושרת את המילים 'על-תנאי' למאמר חז"ל: "בתי-כנסיות בחו"ל – על תנאי הם עומדים", שקדושתם תפקע עם בוא המשיח ובניין בית המקדש, שבתי הכנסיות משמשים לו כתחליף זמני.
על קירות בית הכנסת ישנן כתובות; בכותל המזרח – שייל"ת (שויתי ה' לנגדי תמיד), ודלמא"ע ("דע לפני מי אתה עומד"), בצד מערב – גה"א וימ"ה ("גדול העונה אמן יותר מן המברך"), וכתובות נוספות סמו"ט ("סור מרע ועשה טוב") ואטלי"ס ("אך טוב לישראל סלה").
הסיפור על הגולם
אגדה מוכרת ביותר על בית הכנסת קשורה לגולם מפראג, שנוצר, כך מסופר באגדה, בידי רבי יהודה ליווא, המהר"ל, בסביבות המאה ה-16 במטרה להגן על חיי יהודי העיר ולמנוע עלילות דם. על פי המסופר, הגולם שימש את יוצרו כשליח נאמן והטיל אימה על מפיצי עלילות הדם נגד היהודים. מידי ערב שבת נהג הרב להוציא את רוח החיים מתוך הגולם מחשש חילול שבת, אלא שבאחד מימי השישי שכח הרב להוציא ממנו את רוח החיים, והגולם חילל את השבת וסיכן את הגויים שחיו בעיר. הרב רדף אחריו והשיגו מחוץ לפתח בית הכנסת העתיק, שם הוציא ממנו את רוח החיים והגולם התנפץ לרסיסים. על מצחו של הגולם נחקקו אותיות 'אמת', ומחיקת האות א נטרלה – והכיתוב הפך ל'מת'. לפי האגדה הגולם מפראג נמצא בגניזה שבעליית הגג של בית הכנסת.
בתרבות היהודית נפוצו אגדות שונות אודות מה שמכונה 'גולם', גוש חומר בדמות אדם שנופחים בו חיים, בדרך כלל על ידי שימוש בשמות קדושים. אחד הסיפורים הנפוצים מתחילת העת החדשה נסוב על רבי אליהו בעל שם מחלם מהמאה ה-16, שעליו מסופר שיצר גולם על פי ספר היצירה. מאוחר יותר רבי חיים מוולוזין מעיד שסיפר לו רבו הגאון מווילנא, שבהיותו ילד החל לעסוק ביצירת גולם על פי אותו ספר, והפסיק כאשר ראה דמות מעל ראשו והבין שמשמיים לא רוצים שיעסוק בגולם.
המקור המודפס הידוע הקדום ביותר לסיפור הוא ככל הנראה הערת שוליים בספר Der Jüdische Gil Blas׳' ('היהודי גיל בלאס') משנת 1834, שחיבר יוסף כהן זליגמן. מקור נוסף שנולד שלוש שנים מאוחר יותר הוא הסופר היהודי, ברטולד אוארבך, בספרו 'שפינוזה', שיש הטוענים כי הוא זה שבדה את הסיפור מתחילתו ועד סופו, ומנגד המבקרים אומרים כי הסיפור הופיע במקורות מוקדמים יותר, למשל בספרו של זיגלמן או בספרו של גוסטב פיליפסון ב-1834. עד לשנת 1847 כבר הופיע הסיפור לפחות בחמישה ספרים בשפה הגרמנית שחיברו סופרים יהודים. האגדה התפשטה בקרב יהדות אירופה לאחר שהרב והסופר, יהודה יודל רוזנברג, הוציא ב-1909 ספר בשם 'נפלאות מהר"ל'. חיבורו התיימר להציג עדות ראייה של חתנו של המהר"ל שסייע לו ביצירת הגולם.
"הכול היו יודעים ומספרים-אומר כי מקובל בידם כי המהר"ל הפליא לעשות בבוראו גולם חי מטיט וחומר", כתב רוזנברג בהקדמה לספרו. "אולם ברבות הימים נתרופף הדבר, עד שכבר נמצאו אנשים משכילים שרצו להכחיש ולעקור את הכול, באומרם כי אך משל היא זאת בפי האנשים".
כמו שאנחנו רואים לסיפור המופלא על הגולם מפראג אין ביסוס היסטורי מהימן מספיק, והדיונים סביב מועד פרסומו רבים. מה שנראה מוזר הוא שהמקורות הראשונים המזכירים את הגולם הם בכלל מקורות נוכריים מאזור גרמניה וצ'כיה. בחיבורו הלועזי של גולדשמידט משנת 1981 מובאים ומנותחים מקורות רבים ושונים אשר מהם ניתן ללמוד כי כבר סביב שנת 1730, זאת אומרת 180 שנה לפני 'נפלאות מהר"ל', וקצת יותר ממאה שנה אחרי זמנו של המהר"ל, הסיפור הוזכר במקורות נוכריים שונים. הרב יהושע ענבל העלה את ההשערה שהגולם מפראג היה אוטיסט בוגר, וכינויו 'גולם' נבע מהיחס אליו כשוטה למחצה.  החוקר גרשום שלום טוען שככל הנראה הגולם התגלגל מדמויות שונות ובאמצע המאה ה-18 הגיע לפראג, שם נקשר לשמו של המהר"ל.