לא יודע אם כבר יצא לכם לראות או לצפות, השבוע עלה ב׳הוט׳ הסרט ׳חברון: מעבדת השליטה׳. סרט דוקומנטרי שכבר עורר סערה ואפילו נפסל לשידור בפרדס חנה אחרי לחץ של ארגוני ימין. אני ממליץ לכם לראות אותו, ולהבין באיזו תעשיית תודעה אנחנו חיים. את התעשייה הזו, וזה לא חדש, מממנות שנים קרנות הקולנוע והטלוויזיה הישראליות המשתמשות בכסף ציבורי של כולנו, ובעצם מתדלקות יצירה פוליטית - במקרה הזה היא עוסקת באחיזה של מדינת ישראל וצה"ל בעיר חברון.
הסרט מספר את סיפורו של רחוב השוהאדה בחברון, רחוב שבעבר היה ציר מסחרי מרכזי בעיר שכיום גרים וחיים בו רק יהודים. אם חשבתם פעם להצטרף לסיור של ארגון ׳שוברים שתיקה׳, הסרט חוסך מכם את זה ומכניס אתכם לאחד שכזה. כמו בסיור אמיתי, עוברים בו עם מדריך פלשתיני שמסביר איך כילד גר באחד מבתי הרחוב והיום כבר לא יכול לחזור לשם, איך פעם מדובר היה בליבה שוקק החיים של העיר - בדגש על הנוכחות הצבאית הגדולה, המחסומים המעיקים שבהם פלשתינים צריכים לעבור ויחסי השכנות הבלתי אפשריים בבתים הצמודים לבתי המתיישבים.
הסרט מושיב לראיונות את כל מי שיכול להתגייס כדי לספר איך הנוכחות של היהודים וחיילי צה"ל בחברון היא בלתי נסבלת: הפלשתינים הוצאו מבתיהם, אלו שנשארו בסמוך לרחוב הראשי נאלצים לחיות בבתים מסורגים, וגולת הכותרת: חברון היא מעבדת ניסוי ל׳איך שולטים על הפלשתינים בכל יהודה ושומרון׳.
לשם כך מתראיינים אנשי צבא שפיקדו בחברון, אישי ציבור ערבים שמספרים על הדיכוי הפלשתיני ואנשי שמאל שעוברים על האירועים מאז 67׳. ממרואיין ערבי אין לי שום ציפיות, אבל כל כך הרבה מרואיינים יהודים ואף אחד מהם לא מבין את החשיבות שבלהתיישב בעיר האבות?
סוגיית חברון לציבור החילוני עוברת כיבוש של שנים, למעט הסטיקר "חברון מאז ולתמיד" כל העיסוק התקשורתי בעיר הוא בהיבטים שליליים, מהקנאות הדתית להתיישב דווקא בלב עיר פלשתינית, דרך החיכוכים בשבת ׳חיי שרה׳ ואפילו עד לפרשיית אלאור אזריה. המחבל שכמעט רצח שני חיילים באותו פיגוע אגב, מתואר בסרט כ׳אדם ששכב על הריצפה׳ לפני שאלאור אזריה ירה בו.
אני תמיד אומר שהמזל הרע של אזריה זה שאותו מחבל לא ׳הצליח׳ במטרה שלו לחסל את החיילים שדקר, אחרת אף אחד לא היה מעז לעשות מהאירוע כזו סערת מדינה.
חברון, ומערת המכפלה שבה קבורים האבות והאימהות שלנו, היא לכל הפחות קדושה לשני העמים. המתיישבים שחוזרים ליישב את העיר אחרי הטבח ההוא בתרפ"ט הם כמה משפחות אמיצות של העם היהודי - בראשות בני הזוג לווינגר. כיום מדובר בכמה מאות יהודים בעיר שמונה קרוב ל-300,000 ערבים, למניינם.
ציבור יהודי, לא רק דתי, רואה בהם גיבורים שמסכנים את היקר להם מכל כדי לאחוז בעיר.
ב׳מעבדת שליטה׳ מנותב הכסף של כולנו כדי להנדס תודעה ולצייר את המאבק על המקומות הקדושים לעם היהודי כגחמה משיחית של קיצונים, המתנחלים הם קוץ בישבנם של הפלשתינים, כשהערבים סגורים בבתים - היהודים חיים באושר.
מי שאינו בקיא במציאות האמיתית של חברון, לא יודע שהמציאות העגומה היא דווקא של יהודי המקום שחיים בגטו האמיתי, ורק ב-3% משטח העיר מותר להם לנהל חיים. ההפרדה בין העמים ברחוב השוהדא נגרמה לאחר שנרצחו בעיר (ובקריית ארבע) עשרות יהודים, בהם התינוקת שלהבת פס שבה ירה צלף פלשתיני. עשרות ניסיונות פיגוע ונרצחים הובילו למצב שבו צה"ל (באישור בג"צ) מייצר הפרדה המונעת שפיכות דמים.
אנשי התרבות שלנו, שברובם שייכים לצד השמאלי של המפה, לוקים בבורות ובניתוק שורשי מהזהות היהודית שלהם - ואינם מבינים את חשיבות הנוכחות בעיר האבות אחרי אלפי שנות רדיפה וסכנת היכחדות. הכסף שלנו מממן סרט שמוקדש כולו להבנה של ה׳עם הפלשתיני׳ בהתעלמות מוחלטת מכך שחברון היא ערש הולדתו של העם שממנו הם באים. לצערי, ככה באמת נראית מעבדת שליטה של הכיבוש: כיבוש תודעה של צופים תמימים כדי שיתנכרו להיסטוריה שלהם.
אני מתבייש להגיד שאפילו אני עדיין לא ביקרתי בחברון, אבל אם יש דבר אחד טוב שהסרט הזה עשה, זה שהעובדה הזו עומדת להשתנות בקרוב. שבת שלום.