העומדים על משמר ארצנו מגבול הלבנון ועד ציר פילדלפי

בתחילת השבוע עלה שמה של רפיח, כהמשכה המתחייב של מלחמת חרבות ברזל. רפיח כי העיר הדרומית ביותר ברצועת עזה, נזכיר, תחילת המלחמה החלה בחלק הצפוני של רצועת עזה בה התגוררו בכירי החמאס, וכעת, מתבררת התמונה כי רפיח, שהינה העיר הדרומית ביותר ברצועה, מאכלסת אף היא בכירים רבים מהחמאס ורשת מנהרות פעילה. בעקבות המלחמה, רבים מהמפונים מצפון רצועת עזה, פונו לרפיח.
על פי ויקיפדיה, במלחמת העולם הראשונה הבריטים, שהתקדמו דרך מדבר סיני, הניחו גם מסילת רכבת עד רפיח, ומאפריל 1917 החלו מניחים משם שלוחה מזרחה עד לעין הבשור. לאחר נפילת באר שבע המשיכו הבריטים את הנחת המסילה עד לביר אבו רקייק (״מחנה תימן״ כיום), שם התחבר הקו אל המסילה הטורקית. קו באר שבע – רפיח נחנך רשמית ב-8 במאי 1918 בטקס, שאליו הגיע ברכבת מהודרת מרפיח המושל הצבאי של הארץ, הקולונל אלפרד פארקר, יחד עם שייח׳ים בדווים. קבלת הפנים החגיגית נערכה בתחנת הרכבת של באר שבע בליווי תזמורת צבאית. לאחר חנוכת הקו הייתה התחנה בבאר שבע לתקופת מה לצומת רכבות מרכזי בארץ: ממנה יצאו רכבות מערבה, לרפיח (ומשם למצרים או ליפו), צפונה לירושלים, ודרומה לניצנה. תושבים מח׳אן יונס עיבדו במקום חלקות קרקע ולעיתים התגוררו במקום בעונת העבודה החקלאית לאחר שהאזור נכבש על ידי הבריטים בקרב רפיח בשנת 1917, החל להתגבש במקום יישוב של קבע. תרמה לכך הקרבה למחנות הצבא הבריטי והקרבה לגבול בין ארץ ישראל ומצרים. חלק מהחנויות במקום נבנו ממש על הגבול, על מנת להקשות על גביית מכס. כך, בשנת 1922  מנתה אוכלוסיית רפיח 600 תושבים ובשנת 1948  הגיעה האוכלוסייה ל-2,500 תושבים. רוב האוכלוסייה התפרנסה מחקלאות וגידול צאן. עם הקמת הרשות הפלסטינית הועברה העיר לשליטת הרשות, כשלכל אורך הגבול הבין-לאומי נקבעה רצועה צרה הקרויה ״ציר פילדלפי״ שבשליטת ישראל. רצועה זאת נועדה ליצור חיץ בין רצועת עזה ובין מצרים. חיץ זה נוצר במידה חלקית בלבד, משום שמנהרות המבריחים, שעברו מתחת לחיץ זה, שימשו להברחת אמצעי לחימה ממצרים לרצועת עזה. אזור ״ציר פילדלפי״ היווה בכל שנות האינתיפאדה השנייה אזור לחימה בין צה״ל לפלסטינים. ב-12 במאי 2004 נפגע נגמ״ש של צה״ל שנסע בציר פילדלפי ועסק בפיצוץ מנהרות, וחמשת חייליו נהרגו. בעקבות זאת יצא צה״ל ל״מבצע קשת בענן״ מבצע רחב היקף ברפיח, שבו, על-פי הודעת מפקד אוגדת עזה, נהרגו 41 מחבלים ו-12 אזרחים, אותרו שלוש מנהרות ונהרסו 56 בתים. הנזק שנגרם לפלסטינים גרר ביקורת בין-לאומית. המבצע העלה לסדר היום את בעיית ״ציר פילדלפי״ בתוכנית ההתנתקות.
ב-23 בינואר 2008 פרצו הפלסטינים ברפיח מצד ישראל את הגבול עם מצרים במעבר רפיח, ובכך איפשרו למצרים להעביר מזון, ולגורמים פרו-פלסטינים אף נשק.
במהלך מבצע עופרת יצוקה, שהחל ב-27 בדצמבר, היו מנהרות ההברחה המובילות לרפיח יעד מרכזי לתקיפות חיל האוויר הישראלי. בנוסף לתקיפת המנהרות בציר פילדלפי, הוחרבו, על פי צה״ל, מאות בתים שאל חלקם הובילו מנהרות. עד כאן ויקיפדיה.
היום, מתברר כי מלחמת ״חרבות ברזל״ נועדה להשלים את המשימות אותן החל צהל לבצע לפני כעשור שנים. אכן, המדובר במשימה שמעלה את המתח שבין מצרים לבין ישראל, בכל הקשור ליציבותו של הסכם השלום מחד ומאידך השמירה על גבולות המדינות, אולם מפעילות צהל בחודשים האחרונים עולה התמונה העגומה לפיה החמאס ניצל את השקט המדומה ששרר משך כעשור שנים לביסוס מכונת מלחמה משומנת היטב כנגד ישראל וכנגד אזרחים חפים מפשע.
והנה נתבשרנו כי רפיח מחזיקה את חטופינו, בין היתר לאור שיחרורם ההירואי של שניים מהחטופים שהוסתרו ברפיח. מתברר שקן הצרעות נושק בגבול מצרים על ציר פילדלפי, ניצל את הסכם אוסלו כדי ליצור חיבור אימתני בין מצריים ועזה כנגד ישראל עת הועברה השליטה הביטחונית בציר פילדלפי ורפיח מישראל לרשות הפלסטינית.
הוכח שוב, שהצד הפלסטיני הפר (בפעם המי יודע כמה) את הסכמי אוסלו. למעשה, המשמעות של ההפרות מצידו הפלסטיני של ההסכם, אין בהן מבחינה משפטית אלא כדי עילה חוזית בנזיקין בגין הפרת הסכמים אלו וחשיפת הצד הפלסטיני לתביעות כספיות (למשל ת״א 3372/01 תכשיטי כפריס בע״מ נ׳ הרשות הפלסטינאית ואח׳). אולם מעבר לכך, אין כל אפשרות ״לבטל״ את הסכמי אוסלו בגין הפרות אלו. בפועל, מסתבר כי מלחמת חרות ברזל היא המענה ההולם להפרות חוזרות ונשות אלה. הפרות אלה שהפכו להיות לחם חוק מהצד הפלסטיני, עד כדי ההפרה המחרידה של הסכמים אלו ביום 7 לאוקטובר, הפכו את ההפרות לגדרה מחודשת של האויב העזתי מעבר לציר פילדלפי. האויב הפך ממאיים טרוריסטי, לנרדף מוג לב שדמו בראשו. מסתבר כי המלחמה ממלאת חלל היכן שהמשפט חדל. ■
הכותב הינו בעל משרד עורכי דין בנתניה, המתמחה במשפט המסחרי והוצאה לפועל.