הולכי רגל נמנים עם קבוצת משתמשי הדרך הפגיעים – שאינם מוגנים על ידי מעטפת הרכב, ולכן אפילו פגיעה ממכונית הנוסעת במהירות נמוכה עלולה להביא להיפגעותם בצורה חמורה.
כ – 30% מההרוגים בתאונות דרכים במדינת ישראל בעשור האחרון הם הולכי רגל. שיעור זה הוא בין הגבוהים ביחס למדינות אחרות כגון ארצות הברית (13%) ומדינות מערב אירופה (15%).
על אף העלייה התלולה במספר סך כל ההרוגים בתאונות דרכים בישראל (436 הרוגים בשנת 2024), שיעור הולכי הרגל ההרוגים נותר ללא שינוי (אחוז גבוה קבוע).
התנהגות הולכי הרגל בסביבת הכביש מושפעת מגורמים רבים. בכדי לחצות את הכביש בבטחה, הולך הרגל נדרש לתכנן את נתיב החצייה, לאתר את תנועת כלי הרכב בכביש ולהעריך את המרחק שלהם ממנו, להסיק מסקנות ולהחליט האם לחצות או לא.
ילדים וקשישים נתקלים בקושי בביצוע אחת או יותר ממטלות אלו בשל מגבלות שנובעות מרמת התפתחותם/גילם.
בקרב הולכי הרגל ההרוגים בתאונות דרכים בולטת היפגעות קשישים מהמגזר היהודי וילדים עד גיל 14.
השיעור הגבוה של הולכי הרגל הנפגעים בתאונות דרכים בישראל מושפע גם מהתנהגותם של הולכי הרגל בסביבת הכביש.
הגורם העיקרי לכמעט שליש מתאונות הולכי הרגל הקטלניות הוא פעולת הולך הרגל.
כ-25% מהולכי הרגל ההרוגים בתאונות דרכים בתחום העירוני התפרצו לכביש או חצו כשהם מוסתרים – לא במעבר חצייה ולא ליד צומת. בתחום הלא עירוני שיעור זה גבוה יותר ומגיע ל – 35%.
ממצאים מסקר תצפיות הולכי רגל שערך הרלב"ד, מראים כי כ- 15% מהולכי הרגל שהגיעו לצומת מרומזר כשהאור היה אדום חצו אותו באור אדום, וכי אחוז גבוה מהולכי הרגל החוצים את הכביש אינם מתבוננים לצדדים טרם החצייה. עוד עולה מן הסקר כי כ- 13% מהולכי הרגל חצו את הכביש בזמן שדעתם הייתה מוסחת עקב שימוש בטלפון נייד.
לסיכום:
מקומם לחשוב שעלינו לשלם מחיר דמים גבוה עבור חציית כביש.
חובה עלינו לחנך ולהדריך גם את ילדינו, כי כדי שלא ניפגע כהולכי רגל, עלינו להיות על המדרכה ולא על הכביש – הכביש שייך לכלי הרכב !!! ולא להולכי הרגל.
נחצה את הכביש רק לאחר שקבלנו זכות, לאחר שבדקנו שאפשר לממש את הזכות, ולאחר שהשתכנענו כי לא קיימת שום סכנה בחצייה.
ילדים עד גיל 9 לא חוצים כבישים לבד.
חשוב מאד לשוחח עם הילדים על חציית כבישים ביום גשום. ■
