הפלות וילדי המים

תמונה של ד"ר חנה קטן

ד"ר חנה קטן

רופאה גניקולוגית, מומחית לפריון, מרצה וסופרת

בספר 'ילדי המים' של ד"ר שיבא, מייסד בית החולים תל השומר הקרוי על שמו, מתואר איך פנו אליו נשים רבות בימים הקשים של ראשית המדינה וביקשו להפיל את עוברן עקב קשיי פרנסה. הוא היה מזריק לאשה זריקה ובה מעט מים מזוקקים, ולאחר חודש-חודשיים כשהייתה חוזרת וכרסה הולכת ותופחת, הוא היה מתנצל בפניה שהזריקה לא פעלה, ואז היה מתגייס להשיג לזוג עזרה כלכלית.. לימים התגאה ד"ר שיבא במאות 'ילדי המים' שזכה להציל, וטען שלא היה אף מקרה של זוג שבדיעבד כעס על תרמית זו. בעידן הרפואה המדיקולגלית ד"ר שיבא לא היה יוצא נקי מהתרמית הזו, ובצדק גמור. הוא שלל ברגל גסה את זכות האישה לבחור. ההחלטה על הפסקת היריון אמורה להיות החלטה אישית-פרטית שמקבלת האישה.
ביטול הוועדות להפסקת היריון הוא צעד מבורך, הוועדות כפי שהתנהלו בשנים האחרונות לא היו אפקטיביות. ראשית כל, אושרו כמעט 100% של הפניות (99.5 אחוז ליתר דיוק), ושנית, הנשים אולצו למלא שאלון מאוד לא מכבד וגם להצהיר הצהרות שווא כדי 'לעבור' את הוועדה על פי תנאי החוק. אז טוב ששר הבריאות החדש-היוצא מבקש לעשות בנושא רפורמה.
אבל לדעתי המהלך שמציע השר לוקה בחסר בנקודות מסוימות. הפיכת התהליך לעניין טכני של מילוי טפסים ושיגור אינטרנטי ללא מפגש אנושי, נוטל מהאישה את הזכות לקבל מידע מפורט על השלכות התהליך שהיא עומדת לבצע הן מבחינה רפואית והן מבחינה רגשית. על פי חוק, חייבת האישה לקבל טופס הסכמה מדעת ובו מפורטים הסיכונים (הנדירים אומנם) של הפעולה, וזה לא תמיד מתקיים. לדעתי כדאי לשקול הכשרות לרופאים בקופות החולים כדי שידעו לתווך את המידע בצורה מיטבית ומקצועית. כדאי גם לאפשר לאישה שהייה של 72 שעות שמאפשרת לה לעכל את ההחלטה שהיא קיבלה, על מנת להיות שלמה איתה. זוהי המהות של הבחירה החופשית ושל זכות האישה על גופה.
האמת היא שאישה אינה לגמרי חופשיה לעשות כל מה שעולה על רוחה עם גופה – אסור לה להתאבד, אסור לה להזיק לעצמה, וגם ההתעלמות מהעובדה שפעולת ההפלה טומנת בחובה ׳ויתור׳ על יצור חי שבתוכה איננה ראויה. תחום רפואת העובר הולך ומתפתח בקצב מואץ – היום ניתן לתקשר עם העובר משבוע שש, לצפות בדופק, בהמשך בתנועות גופו, וכבר בשבועות מוקדמים מאוד לצפות בו מפהק, ממצמץ וצוחק. איך תחת הסיסמה של ׳זכות האישה על גופה׳ אפשר להתעלם מהיצור החי הזה? יש תחום שלם של טיפול תוך רחמי בעוברים. בעולם פרוגרסיבי, זה הכיוון המסתמן. הישרדות של ילודים שנולדו בשבועות היריון מוקדמים בד בבד עם אפשרויות של גידול עוברונים יאפשרו בקרוב צמצום של מספר השבועות שבהם שוהה העובר ברחם אימו, וכן עתיד פיתוח של רחם מלאכותי, ואז המשמעות של נשיאת העובר ברחם האם תלך ותדעך.
ממשל טרמפ אסר מחקרים רפואיים ברקמות של עוברים מופלים שבוצעו במכוני הבריאות הלאומיים של ארה"ב, וביקש לאלץ את מוסדות המחקר והחוקרים למצוא חלופות אחרות למחקריהם. זה אולי צעד קיצוני לכיוון ההפוך. הדת היהודית מאפשרת מחקר בעוברים, אם המחקר מיועד להיטיב עם האדם ועם רפואתו. הדת הקתולית- אוסרת. ואומנם זאת לא אמונתנו, אבל את האמירה הבסיסית שיש לתת את הדעת על קדושת החיים אני מקבלת בשתי ידיים. קבל האמת ממי שאמרה.

שתפו