הצביעות זועקת לשמים

"פגעו בי ואתם סוגרים את התיק? אם הפוגעים לא היו ערבים לא הייתם סוגרים את התיק", צעקה ילדה שטרם מלאו לה 14 על פרקליטי המדינה. "אני מבינה שהפרקליטות שמאלנית אבל איך אתם מסוגלים לעשות דבר כזה, אין לכם לב, אין לכם טיפת רגש?", שאלה אמא שלה.
היה זה בתום דיון קשה ביותר בפרקליטות שאני מתקשה לשכוח. הוחלט לסגור תיק פגיעה מינית קשה ביותר, של קטינה. הפרקליטים זימנו את הנערה ביחד עם הוריה ועורכת הדין שלה על-מנת להודיע להם שסוגרים את התיק.
אני יצאתי מהדיון הזה בתחושה קשה ביותר. הייתי בהלם לא הייתי מסוגלת עוד לדבר. היה לי מחנק בגרון. קמתי והלכתי להרגיע את הנערה הנסערת. תנסו לתאר את התחושה שלי, כשאני אמורה להרגיע את הנערה, בשעה שכל כולי נסערת בעצמי…
ביום הזה איבדתי כליל את האמון שלי במערכות הצדק במדינת ישראל.
וכאילו כדי לאשש את אותו אובדן אמון, באה פרשת הסוהרות, אשר מסעירה את המדינה, מזעזעת וקשה לעיכול. קשה להבין כיצד נעשתה נבלה כזאת בישראל, כיצד קצין שולח חיילות בלי ידיעתן אל מחבלים רוצחים שפלים.
השבוע שידרה התקשורת את עדותן המצמררת של החיילות. זאת, לאחר שמפקד הכלא הודה בעדותו – בניגוד להכחשות קודמות – על קיומה של החרפה, והוציא לאור את מה שרבים ניסו להסתיר.
פרשת הסוהרות התפוצצה תחילה לפני 3 שנים על ידי עיתונאי אמיץ, לירן לוי מערוץ 20, שנאבק בשרות בתי הסוהר שניסו לטייח ולא נתנו מענה לסוהרות. ועכשיו, אחר 3 שנים, התפוצצה הפרשה כאילו שמעו על זה בפעם הראשונה. נשאלת השאלה איפה היו כולם במשך 3 שנים, איך שתקו ונתנו יד לחרפה, למחדל ולטיוח.
השבוע הגיש חבר הכנסת אופיר סופר מהציונות הדתית הצעת חוק להקים ועדת חקירה בעניין פרשת הסוהרות. ומי התנגד לזה? חברות הכנסת מעבודה ומרץ – אלו שטוענות שהן עומדות בחזית המאבק באלימות נגד נשים. וכך בעצם הוסרה המסכה מעל הפמיניסטיות הצבועות. ‏
‎‎אצלן, יש אלימות ויש אלימות. הכל תלוי בזהות התוקפן. אם זה מחבל או מסתנן, מותר לו לפגוע.
היום כולם מבינים את מה שזעקנו ב'להבה' במשך שנים. על הצביעות בשמאל, על עליבותה של התקשורת שמנסה להסתיר ולא מדווחת על פגיעות מעין אלו, ועל ההתנהלות הכושלת של הפרקליטות והמשטרה.
אי אפשר לשתוק לנוכח חילול כבודן של בנות ישראל על יד מרצחים שפלים, וכל שנותר הוא לזעוק את זעקתן, למחות על הפשע ולקרוא את קריאתם של בניו של יעקב אבינו – "הכזונה יעשה את אחותנו".