01
בימים אלה מציינים חודשיים לממשלה השינוי/שיסוי וברור כי כל חבריה מאוחדים כמו ששמן ומים הולכים יחדיו. אותה ממשלה שהצליחה לקום בעיקר בזכות התקפלות חברי ימינה, גרמה לדבר שלא קרה בישראל מאז ומעולם והוא הכנסת תומכי טרור לתוך שולחן מקבלי ההחלטות.
בממשלה בה כלל המפלגות כמעט שוות בכוחן, צורך האחדות המדומה הוא לא רק צורך קיומי אלא בעיקר אינו משקף את רצון העם שבחר בענק בימין וקיבל שמאל. אי אפשר להבין איך מפלגה כמו מרצ שהוציאה את הנושאים הציוניים ממצעה יכולה לשבת עם לוחם המטכ"ל המהולל נפתלי בנט שאוהב את ישראל ואת חיילי צה"ל בכל נימי נפשו.
למי שלא יודע , אחד מהאבות המייסדים של מרצ, יוסי שריד ז"ל, היה ממקימיה ומתומכיה הגדולים של ישיבת ההסדר בקריית שמונה. כתושב מושב מרגליות בצפון הארץ, הוא הבין את משמעות שילוב הספרא והסייפא והקפיד שקרוביו יעלו לתורה בבר המצוות שלהם שנערכו בישיבה. ההליך שקרה למרצ או למפלגת העבודה קורה כעת במפלגת ימינה.
לא מדובר רק באובדן דרך וקידום אידיאולוגיה שמשקרת למצביעי המפלגה אלא בעיקר ברצון עז לתפקידים וג'ובים על פני ייצוג הבוחרים. לכל חברי ימינה די ברור שהמהלך האחרון שנרקם עם כינון הממשלה, גרם למפלגה לגט כריתות בקרב הציבור. סביר שאת המפלגה הזו לא נראה בכנסת הבאה אלא אם תתאחד עם עוד מפלגת נישה אחרת. בנט, כמי שמומחה באקזטים, עשה פה עוד אקזיט מעולה מבחינתו, רק שמי שגוזר את הדבידנדים, בסך של 53 מיליארד ₪ ועוד שלל פינוקים הוא ראש הממשלה בפועל, מנסור עבאס.

02
אי אפשר לדבר על הממשלה הזו מבלי להתייחס לנגיף הקורונה. לא, איילת שקד, אי אפשר להכיל מתים ואי אפשר לקבל מגיפה כזו. במיוחד כאשר קיבלתם את מושכות ניהול המדינה במצב בו הקורונה נעלמה מחיינו לחלוטין.
הציבור בישראל מבין שכדי לנצח באמת מגיפה אי אפשר להסתפק בכתיבת ספר או לתת עצות של כאלה שיושבים ביציע וטוענים כל המשחק כלפי המאמן עד כמה הוא גרוע. גם במבחן הזה, הממשלה הנוכחית נכשלת בענק.

03
ואי אפשר להתייחס לתפקוד הממשלה דרך מדיניות החוץ שלה. מקרה החוק הפולני שאושר ומבקש שלא להחזיר את נכסי היהודים שנגזלו מהם בעקבות השואה, הוא מקרה קלאסי של "הרצחת וגם ירשת". תגובתם הרפה של ראשי הממשלה הם הבעיה. אי אפשר להכיל, לא את השואה, לא את מגפת הקורנה ובעיקר לא את תומכי הטרור שיש בממשלה.

04
פרשת "כי תבוא" שנקרא השבת מספרת בדיוק על המצווה הראשונה שיש לעשות כאשר מגיעים לארץ, מצוות הביכורים מסמלת את החלוציות ואת הנתינה הגדולה בה אדם מוותר על הפרי הראשון שלו ומביא אותו לבית המקדש. גם היום ישנם חלוצים שנלחמים לא רק על הפירות, אלא על האדמה עליה אנו חיים.
מה שקרה בערים המעורבות הוא דוגמא לכך. בעולם מתוקן לא היה צורך בלוחמי הערים המעורבות שניהלו מאבק עיקש בשביל לשמור על שפיות. בלוד היו אלה הגיבורים מאיר ליוש, שילה פריד, אסף גולן, עפרה לקס, שבהובלת המשנה לראש העיר נתנאל איזק עמדו לבדם בחזית ההסברה בעיר בתקופה זו.
ברמלה היו חבר מועצת העיר הראל שהם יחד עם אווה פנש, ובעכו ניצב לו ברוש לבדו ואיתן עיתונאי מקור ראשון יאיר קראוס במלחמת התודעה נגד האויב מבית. זו לא מציאות שמדינה ריבונית יכולה לקבל ולהשלים איתה. ריבונות אמיתית יש לעשות לא בדיבורים אלא במעשים, ולא, באישור הראיס האמיתי של הממשלה, מנסור עבאס.