לפני כחמש שנים נקרא הרב אריאל וידר, יחד עם הרב צבי ארנון על ידי הרב מנחם בורשטין ראש מכון פוע״ה, להקים מענה מסודר למשפחות המתמודדות עם חולים קשים ומסוכנים. פעמים רבות והמשפחות נדרשות להכריע על המשך הטיפול הרפואי ביקיריהן. שאלות כגון האם לחבר למכונת הנשמה, והאם לבצע החייאה, האם מותר לתת מורפין והאם לתת טיפול תרופתי לחולה מתייסר.
השאלות עוסקות בחיים ומוות כפשוטם ומוטלות לפתחן של המשפחות ואלו ניצבות חסרות אונים כיצד להכריע. ״אמר לי פעם אדם – מה שלא אחליט אני אצטער על זה. אם אומר לבצע אולי אני מאריך סבלו של אבי ואם להימנע אולי אני מקצר את חייו״, אומר בכאב הרב וידר. ״למעשה, לאחר שהוא קיבל את התשובה התחושה שלו הייתה שלא הוא נאלץ לקחת את האחריות אלא שהרבנים כיוונו אותו מכוחה של תורה. הדבר משאיר את המשפחות עם תחושה של השלמה ורוגע נפשי״.
הרב וידר מקבל בשבוע כ-15 פניות בממוצע. כשהרבנים יצאו לדרך הם חשבו כי הם פותחים ״בית הוראה לפסיקה הלכתית״, היום כבר מובן כי מדובר בהרבה מעבר לכך, הם מלווים משפחות באחד המסלולים היותר קשים ומורכבים בחייהם.
״כל הפוסקים מקבלים את המוות הלבבי כסיום החיים״
הרב אריאל וידר, תושב מעלה הזיתים בירושלים, הוא בוגר הכולל בישיבת הכותל שם הוסמך לרבנות ולימד במשך כשבע שנים. כיום הוא מכהן כראש אגף קדושת החיים במכון פועה וכן כרב בית הספר ממ״ד תורני חומת שמואל בירושלים.
הרב וידר מסביר לנו בראיון שבהלכה ישנו רגע מדויק בו האדם נחשב למת. ״אקדים ואומר שמההתחלה קיבלנו החלטה שלא להיכנס לכל נושא קביעת רגע המוות שכן ישנם רבנים שעושים זאת ומוסרים את נפשם על העניין [יש משמעות גדולה לעניין מצד תרומת איברים] לפרויקט שאנחנו הקמנו לא היה אף פעם מענה מסודר ומאורגן כפי שאנו עושים״.
״לגופו של עניין ודאי שלפי ההלכה יש רגע מוסכם בו אדם נחשב מת – כל הפוסקים מקבלים את המוות הלבבי כסיום החיים. הפוסקים של הדור האחרון נחלקו האם מוות מוחי נשימתי (כאשר הלב עדיין פועם) נחשב כמוות, הכרעת הרבנות הראשית היא שמוות מוחי נשימתי נחשב כמוות, ישנו תהליך מסודר שמגדיר מיהו מת לפי מוות מוחי״.
קורה שבני משפחה מתחננים לסיים את חייו של מישהו וההלכה אוסרת?
״בהחלט. יש פניות של בני משפחה שמעלים על דעתם דברים שההלכה אוסרת, אך עצם הפניה שלהם אלינו היא מפני שהם רוצים להבין את ׳גבולות הגזרה ההלכתיים׳. חשוב לחדד נקודה מהותית – ישנו הבדל מהותי בין סיום חיים של חולה באפן אקטיבי – רצח מתוך רחמים (שאסור לפי ההלכה ואף לפי החוק) להימנעות מפעולות מאריכות חיים שיש לזה מקום בהתאם לנתונים המדויקים של כל מקרה ומקרה. המשפחות שפונות פעמים רבות משתפות בתחושה קשה שיקירן סובל והן לא רוצות להמשיך ולהאריך את הסבל, אך מצד שני לא רוצוות לעשות משהו שלא לפי ההלכה״.
האם יש הבדל בין האדם בעצמו שמבקש לנתק אותו מהמכשירים לרופאים?
״אתייחס לשאלה מהזווית של הימנעות מפעולות מאריכות חיים שכן ניתוק מכשירים רפואיים לא רלוונטי במדינת ישראל. מבחינה הלכתית רצונו של החולה משמעותי מאוד בשאלות שאנו עוסקים בהן. הוא לא השיקול היחיד אך הוא בהחלט מרכזי״.
״גם הרופא בדרך כלל נמנע מלקבל החלטות כאלו מבלי לברר מה רצונו של החולה.
לרוב, האדם איננו כשיר להביע את רצונו בצורה מפורשת ולכן הרופאים פונים למשפחות. לפי החוק במקרה שלא ידוע מהו רצון החולה ברירת המחדל היא להאריך חיים, שכן חזקת האדם רוצה לחיות ולכן הרופאים ימשיכו טיפול כל עוד לא נקבע אחרת. במידה והחולה כן כשיר, מאוד יעניין את הרופאים וגם אותנו לדעת מה הוא רוצה״.
״יש רופאים שלא מבינים מדוע הרבנים 'צריכים להתערב' בנושא״
הרב צבי ארנון (מימין) והרב אריאל וידר (משמאל) העומדים בראש קדושת החיים | צילום: מוטי לוריא מכון פוע״ה
חוק זכויות החולה מגדיר שלא ניתן לבצע פעולות רפואיות ללא הסכמתו של החולה או מיופה כוחו, דבר זה יחד עם חוק החולה הנוטה למות מביא את הרופאים לפנות שוב ושוב למשפחה לקבל את ההחלטות. כיוון שמדובר על החלטות אתיות מוסריות ולא בהכרח החלטה רפואית הרופאים מבינים שהמשפחות נמצאות במצוקה.
״פעמים רבות אנו שומעים משפטי הכוון של הרופא 'לאימא שלי לא הייתי עושה״, אומר הרב וידר. ״משפטים שנועדו לתת למשפחה להבין מה הרופא חושב על העניין. אמנם, משפחות שומרות תורה ומצוות, שכל חייהן מתנהלות על פי דרך התורה, מעוניינות לשמוע דעת תורה. יש רופאים אתאיסטים מובהקים שמאמינים שהמשפחה צריכה להיות שלימה עם ההחלטה ולכן הם יעשו הכול כדי לעזור להם להגיע להחלטה שהם שלמים איתה. הם ישוחחו עם הרב של המשפחה וינסו להסביר את התמונה. לעומתם יש רופאים שלא מבינים מדוע הרבנים 'צריכים להתערב' בנושא, ולכן הם לא משתפים פעולה עם בקשת המשפחה לשוחח עם רב. ניסיוננו הוכיח שככל שיש שיתוף פעולה בין הרב והרופא – המשפחה מקבלת את התמיכה לה היא זקוקה״, מעיד הרב.
״באופן אישי אנו פועלים ללא ליאות להגברת המודעות בקרב הרופאים לקיום 'מוקד קדושת החיים', שהצוותים הרפואיים יבינו שהרבנים שנמצאים בו הוכשרו לעסוק בתחום הזה והם מבינים את המציאות הרפואית עליה מדובר. ככל שאנו פוגשים יותר רופאים אנו מרגישים שמתגברת המודעות ועולה הנכונות לשתף פעולה. אחת התופעות ששמנו לב אליה היא שמגיעות יותר שאלות ממחלקה שהיינו בה, שפגשנו את הצוות הרפואי העברנו הרצאה וכד'״.
נקודה נוספת עולה בהקשר לחוק החולה הנוטה למות שנועד להסדיר את האיזון בין ערך החיים, לאוטונומיה של החולה, ולכך קשורה גם משפחתו. ״לצערנו הרב לא כל הרופאים מכירים את החוק ואת דקויותיו. למשל, אחד הדברים שהחוק קבע הוא שרופא אחראי נדרש למסור מידע רפואי למי שהמשפחה מבקשת לשמוע את דעתו בסוגיה המורכבת של הטיפול בחולה הנוטה למות, ולא יחול על כך איסור מסירת מידע רפואי כמקובל. לצערנו לא כל הרופאים מודעים לסעיף הזה ונמנעים לשתף פעולה״.
כאמור, אם יש אדם המבקש להתנתק ממכונת הנשמה החוק לא מאפשר פעולות אקטיביות מקצרות חיים, אך האם יש מדינות נוספות דוגמת בריטניה בהן מכריחים אנשים לנתק אותם מהמכשירים? הרב וידר אומר כי אינו יודע לעמוד על היקף התופעה אך לדבריו בהחלט יש מקרים כאלו שהגיעו לפתחם.
״באופן כללי התופעה של הפסקת טיפול באופן אקטיבי כדוגמת ניתוק מכונת הנשמה רווח מאוד בעולם. אך כמה עושים זאת נגד רצון החולה איני יודע לומר. לפני כמה זמן שמעתי סיפור על חולה שביקש להמשיך ולחיות בכל מחיר, זה היה רצונו. בית החולים בחוץ לארץ החליט לנתקו ממכונת ההנשמה באופן יזום. במדינת ישראל חולה שמעוניין להאריך חיים אפילו במחיר סבל יקבל את מלוא הטיפול על מנת לכבד את רצונו״.
האם יש פרוצודורה חוקית לא הלכתית לנושא?
״אחד התחומים הנוגעים בנושא שלנו הוא נושא הנחיות מקדימות. אדם שרוצה לומר מראש מה לעשות ומה לא לעשות במידה והוא לא יוכל להביע את רצונו. טפסים אלו באופן עקרוני הינם לפי ההלכה אבל כיוון שהמציאות לא ניתנת לתחזית מדויקת יכולה לצאת תקלה מהעניין. לכן, אנו ממליצים למי שממלא טפסים אלו לכתוב בטופס בפירוש שבמידה וישנה שאלה יש להתייעץ עם רב שמבין בתחום. אנו לא אומרים דווקא קדושת החיים אבל חשוב שזה יהיה רב שמבין את המציאות הרפואית ויודע לחבר בין ההלכה למצב הרפואי״.
״אנו מתייעצים באופן תדיר עם פוסקים גדולים״
על אף ההתעסקות בנושא כל כך רגיש, הרב וידר לא מתחרט על אף פסק שיצא תחת ידיו בעניין. ״תהליך הפסיקה שלנו מתנהל בצורה מאוד מאוד זהירה, אנו לא עונים על שאלות בטלפון בטרם למדנו את התיק הרפואי. אנו עושים זאת על ידי קבלת מסמכים, שיחה עם רופא מטפל והתייעצות עם הצוות הרפואי שמלווה אותנו. גם לאחר שלמדנו את התיק הרפואי אנחנו לא מכריעים בשאלות אלו לבד אלא לפחות שני רבנים עונים יחד. חשוב לומר שאנו מתייעצים באופן תדיר עם פוסקים גדולים כמו הרב נבנצל, הרב אשר וייס, הרב יעקב אריאל, יחד עם אנשי אתיקה רפואה והלכה כמו הרב פרופסור שטיינברג, הרב פרופסור שפרן והרב ד״ר מרדכי הלפרין. התהליך נראה ארוך אבל בדרך כלל תוך שעה יש תשובה״.
לא פעם יש מקרים בהם ההחלטה כיצד יש לנהוג היא קשה במיוחד. אחד המקרים הקשים והרגישים ביותר היה עם תינוק שנולד לאחר מצוקה עוברית והשאלה הייתה כמה להמשיך ולהאריך את חייו. ״ליווינו את המשפחה במשך כחודשיים״, נזכר הרב וידר. ״ככל שעבר הזמן השאלה הפכה להיות מורכבת יותר. ביום האחרון לחיי התינוק עוד שוחחנו ונתנו הדרכה ולאחר שהתינוק נפטר, הורינו למשפחה לשבת שבעה״.
נושא האבלות במצבים כאלו דורש הבנה מדויקת של המצב הרפואי בו היה התינוק ואין זה חד משמעי. למרות שאין הבדל בין חייו של ילד לחייו של מבוגר, בכל הנוגע לילדים המצב כואב יותר, המשפחה שמלווה את החולה נמצאת במקום אחר.
האם יש מצב בו אנשים שבקשו לנתק את עצמם מהמכשירים וזה היה אסור לפי ההלכה חזרו לחיות כרגיל?
״לא ידוע לי על מצבים כאלה. כן אציין שיש מקרים שמשפחת החולה מבקשת להימנע מפעולה רפואית כזו או אחרת ואנו מכוונים להמשיך ולטפל ולאחר מכן הם חוזרים ומודים לנו על כך שחיזקנו אותם ולא אפשרנו להם להתייאש״.
גם במקרה הזה לרב וידר יש סיפור מרגש. ״לא מזמן קיבלתי הודעה מרגשת ממשפחה שישבתי איתה בבית החולים במשך שעה ארוכה להסביר למה להמשיך את הטיפול והנה אבי המשפחה משתחרר מבית החולים וחוזר לביתו״.
החזון: הרמוניה בין העולם הרבני, הרפואי והציבור הרחב
בסיום הריאיון מדבר הרב וידר על הממשק עם האנשים הרבים בהם נוגע אגף קדושת החיים בראשותו. ״הגשרים שאנו בונים יום יום בשיחות עם רופאים, בהרצאות לאחיות, ובמפגשים עם בתי חולים – מטרתם לסייע למשפחות שפשוט אבודות ברגעים הללו. כשרופאים פוגשים אותנו ורואים כיצד אנו פועלים הם נרתמים לשיתוף הפעולה והדבר משמעותי מאוד ברגע האמת״.
״אנו מגיעים לכל מרכז רפואי שמזמין אותנו. אגף קדושת החיים זמין ומעביר הרצאות וקורסים הן מקוונים והן פנים אל פנים במרכזים רפואיים שונים בארץ, במועצות מקומיות וביישובים שמבינים את חשיבות העניין ורוצים לשמוע. ככל שהציבור יבין שהוא לא נדרש להחליט לבד הוא יהיה שלם יותר. בנוסף, אנו עמלים להכשיר כמה שיותר רבנים שיעסקו בתחום הזה, הן ברמה בסיסית של הרצאות, שיעורים וכנסים, והן ברמה הגבוהה ביותר כמו הכשרת רבנים מומחים שמבינים את המציאות הרפואית, ויודעים לחבר אותה לעולם ההלכה.
לאגף קדושת החיים בהובלתו של הרב וידר, יש גם חזון. ״החזון הרחוק הוא 'ובילע המוות לנצח ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים', אבל עד אז החזון הוא שתהיה הרמוניה בין העולם הרבני, הרפואי והציבור הרחב״.
