לנו בעולם המודרני קשה להבין מהו רעב. אפשר להניח שרוב ככל קוראי הטור הזה לא חוו רעב בחיים שלהם. כשאנחנו מבטאים את המילה רעב, אנחנו מתכוונים לתחושה לא נעימה ברמות שונות שנובעת מהצורך הפיסי או הנפשי לאכול. זו מתנה. בלעדי הרעב לא היינו דואגים לאכול מספיק ובזמן. ברמות גבוהות של רעב, כל מחשבותיו של האדם נסובים סביב הצורך להשיג משהו לאכול.
חלק גדול מסיפורי השואה מתארים מצבים שונים של רעב, ובימי קדם גם מי שלא היה במצב של רעב היה במצב של רעב פוטנציאלי – אם לא ירד גשם או בא ארבה, אם תהיה מלחמה או יבואו מזיקים ויזיקו לתבואה, פשוט לא יהיה מה לאכול. אפשר לומר שההיסטוריה כולה סובבת סביב המלחמה ברעב, או לעיתים קרובות המלחמה נובעת בגלל הרעב – נדידות עמים גדולות בעקבות האוכל החסר. כל מיני מציאויות היסטוריות המשפיעות על העולם עד היום הם תוצאה של רעב. למשל, הכמות הגדולה של אזרחים אמריקאים צאצאי הורים שבאו מאירלנד, נובע מזה שלפני כמאה ושבעים שנה הייתה פגיעה חמורה של פטרייה מזיקה בגידול תפוחי האדמה באירלנד. זה גרם לרעב נורא ולמוות של כמיליון אירים, וכן להגירה ענקית מאירלנד לארצות הברית. זה התרחש בזמן שאירופה בכלל ואנגליה בפרט שגשגו, אך אירלנד נפגעה אנושות והעזרה שקיבלו אזרחיה היה מינימלי. עד היום הטראומה של ימי הרעב האלו משפיע על התרבות והפוליטיקה באירלנד עצמה, וגם אצל מיליוני האנשים צאצאי גולי הרעב של אירלנד שנמצאים בעיקר בארה"ב, אך גם בקנדה ובאוסטרליה.
אנחנו פוגשים את אברהם שיורד למצרים בעקבות הרעב, וכך יצחק בנו, וגם יעקב יורד למצרים עם בניו בעקבות הרעב. בעצם, הרעב שהיה בארץ, שימן את הגלגלים של תהליך הגאולה ושל ההבטחה שקיבל אברהם אבינו בברית בין הבתרים – 'כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם…', אותה הבטחה שבסופה – הגאולה השלמה. שרק תגיע במהרה.
תפריט
