אנסה לתת כמה עצות, בתקווה שיועילו לך:
להחליף זמן ביום: זמן קבוע זה רעיון נהדר. בבוקר קצת יותר קשה לך, אז אולי כדאי לשנות זמן? לפני השינה, אחרי מנחה, בשעה 16:00, מיד אחרי הלימודים? בזמן שתהיי יותר פנויה ללמוד בשמחה ובחשק.
 או חברותא או מיתותא: אולי לנסות לצרף חברה ללימוד היומי? יחד יש יותר מחויבות, וכל אחת עוזרת לשניה כשקצת יותר קשה לה, וזה גם עושה את הלימוד כיפי וחי יותר. אם את לא מוצאת חברה, או מעוניינת בדמות בוגרת יותר – יש לנו פרויקט חברותות. הרשמה למי שלא הספיק בפעמים הקודמות, בקרוב ממש. כדאי לעקוב! 
פרגון עצמי: להחליף את התסכול, בפרגון! (תסכול זה היצר הרע שגורם לך להתייאש ולא לנסות שוב, אל תקשיבי לו!)  הצלחת ללמוד היום? יאללה תפרגני לעצמך, תחמיאי לעצמך, תחייכי ותגידי לעצמך שאת אלופה! התמדת שבוע ברצף בלי לפספס? צ’ופר קטן שמביא שמחה ומוטיבציה יכול להיות נחמד ביותר. 
חשיבה עצמית: נסי לחשוב – מדוע קשה לך להתמיד? בגלל השעה? בגלל הספר? את בעומס טכני? רגשי? אין לך מקום שקט?
מקום קבוע: כמו זמן קבוע, גם מקום קבוע עשוי להועיל. גם מבחינה “מסגרתית”, וגם מקום יותר שקט ופנוי, שהספר מחכה לך שם באופן קבוע. 
שבת היום לה’: לפעמים בימי החול יותר קשה לנו לעצור את מרוץ החיים וללמוד תורה. אולי כדאי בשגרה להציב יעדים הגיוניים וקטנים יותר בלימוד, ולהשקיע בלימוד מעמיק ואינטנסיבי יותר בשבת. 
 יעדים לטווח רחוק: אפשר להחליט שעד תאריך X, את מסיימת כך וכך בספר שאותו את לומדת ולחלק את הלימוד לפי ימים. אם פספסת יום אחד (לא נורא, קורה לכולנו לפעמים), תשלימי ביום שלמחרת, כדי להצליח לעמוד ביעד. זה יכול לעזור להתמיד. 
מאחלת לך שתזכי להתמיד בדברים חיוביים שכאלו ולבנות קומה תורנית ורוחנית. בהצלחה בהכול, ואשרייך. מקווה שעזרתי, תמיד מוזמנת לחזור ולשאול.
רעות מור.