אני שנייה מלוותר, כל החיים שלי פשוט התפרקו לרסיסים, אני לא יכולה יותר….", " אני צריכה עזרה. אני ממש יורדת מהחיים, אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי…".
שיטוט קצר ואקראי באתר ילדים מוכר שבו ילדים מתכתבים בינהם העלה שאלות רבות שכתבו אחד לשני, ובינהן את המשפטים לעיל.
״הסביבה המקוונת היא זירת פעילות מרכזית בעולמם של ילדים ובני נוער. הם פעילים בה לצרכים מגוונים, לפרקי זמן הולכים וגדלים, ומגיל צעיר יותר מבעבר. המרחב המקוון מקנה לילדים ולבני הנוער הזדמנויות להכיר, לתקשר, לשחק, אך גם לפגוע ולהיפגע. לצד היתרונות הגלומים בו, הוא טומן בחובו סיכונים רבים – בהם פגיעות מיניות, בריונות, חרמות, הפצת תמונות בעלות אופי מיני ללא הסכמת המצולם, היחשפות לחומרים פוגעניים ועוד״, כך פותח דו״ח מבקר המדינה – ״הגנה על קטינים במרחב המקוון – המענה הלאומי״ לשנת 2022 את אשר נאמר בו.
לפי הדו״ח, ממוצע השימוש ביום בטלפון נייד חכם בקרב ילדים ונוער הוא כ-4 שעות ביום, וכי 28,623 אירועים שעניינם פגיעה בקטינים במרחב המקוון נתקבלו במוקד 105 מפברואר 2018 עד יוני 2021.
חודש פברואר הוא החודש הלאומי במדינת ישראל להגנה על ילדים ברשת, אך העבודה על שמירתם מפני פגיעות נעשית לאורך כל השנה, ובתכיפות עולה וגוברת.
אילן אביטן הוא עובד סוציאלי ארצי לחוק הנוער במשרד הרווחה ואחראי במשרד הרווחה והביטחון החברתי על תחום הגנת ילדים ברשת. במסגרת תפקידו הוא מנהל את תחום משרדו במטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת 105.
מה בעצם עושים בעבודה שלך?
״תפקיד עובד סוציאלי לחוק נוער הוא להגן על קטינים במרחב הפיזי מפני פגיעות שונות ובסמכותו לפעול כדי להגן על הקטינים בתוכניות טיפול והגנה. אני לוקח את החוק שנוגע להגנה על קטינים במרחב הפיזי ועושה התאמות למרחב המקוון – לתת הגנה ושמירה לקטינים בעולם הרשתות החברתיות, לפעול ככל האפשר לצמצם מצבים בהם קטינים נפגעים בעולם המקוון. אנו פועלים להגן על הילדים מפני פגיעות והתמודדויות שיש ברשת״.
אביטן מונה שלוש סוגי פגיעות שמתרחשות ברשת האינטרנט.
״ישנו התחום האזרחי שכולל בתוכו ביוש, בריונות וחרם. אלו פגיעות שלא חוצות את הסף הפלילי, ולכן על פי רוב לא יהיה צורך במעורבות משטרתית. המענה שיינתן הוא אזרחי על ידי נציגי משרדי החינוך והרווחה במוקד 105. גם פגיעות אלו יכולות להיות פגיעות קשות. אנו פוגשים ילדים שחרם או בריונות ברשת הביאו אותם למצבים מאד מורכבים בתפקוד היומיומי שלהם״.
התחום השני נקרא עבירות משולבות, שבהן יש טיפול משולב משטרתי ואזרחי, מענה אכיפת פלילי מול הפוגע ומענים טיפוליים וחינוכיים לנפגע ולמשפחתו.
״בתחום הזה קיימות פגיעות שונות, בעיקרם פגיעות מיניות: הטרדות, הפצת תמונות וסרטונים מיניים ללא אישור המצולם, חשיפה לחומרים לא מותאמים, סחיטה ואיומים ועד לפדופיליה, גניבת זהויות והתחזות וגניבת אמצעים כלכליים שבעזרתם בוצעו רכישות. ״הפגיעה השלישית היא פגיעה עצמית ואובדנות״, מפרט אביטן. ״בעולם הרשת יש פורומים שונים שילדים מאוד אוהבים לכתוב בהם בתחומי חיים שונים כמו לימודים וחברה, תחביבים וחוגים. יש שם סדר גודל של כ – 5 מליון הודעות בחודש (!) על שלל נושאים.
ובתוך כל הכתיבה וההתייעצות, הקטינים כותבים על מצוקות וקשיים בעולם החברתי והמשפחתי שלהם,על אלימות בבית, התעללות, הזנחה, ועד לכאלו שכותבים על אובדנות. כשמנהלי הפורום רואים כאלו הודעות הם מעבירים אותם אלינו למוקד 105. הכתיבה היא אנונימית ויש צורך בזיהוי הכותבים״.
מה אתם עושים עם הפניות? ״על ידי אמצעים טכנולוגיים אנחנו מזהים מי כתב את ההודעה, ופועלים במקצועיות מרבית להגיע אליו כמה שיותר מהר ולהגן עליו״.
ישראל מובילה במספר המשתמשים במכשירים חכמים
המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת 105 קיים כבר 4 שנים. החל משנת 2018 ועד היום טופלו בו מעל 35 אלף פניות שדווחו: 35% מהן בתחום הפגיעות המיניות, 40% בתחום האזרחי ובסביבות 12% אירועים של אובדנות ופגיעה עצמית.
אביטן מציין שבתקופת הקורונה חלה עלייה במספר הדיווחים למוקד. ״בממוצע ישנם 1000 אירועים בחודש. את מוקד 105 מאיישים שוטרים וקצינים ממשטרת ישראל לצד עובדים סוציאליים מחוזיים לחוק הנוער, נציגים של משרד הרווחה והביטחון החברתי, מפקחות ארציות מאגף שפ״י ממשרד החינוך, מפקחות ממשרד הבריאות, עורכי דין ממשרד המשפטים שפועלים בהליכים המשפטיים, והכל בהובלה של המשרד לביטחון פנים שגם מאיישים תפקידים מקצועיים שונים״.
אילן אביטן:
ילדים יותר גדולים זה יותר מאתגר. הם לא מסכימים שההורים יראו את ההודעות שלהם ויקבלו את הסיסמא, ולכן גם פה חשוב שיהיה שיח עם המתבגרים על האתגרים והסכנות שברשתות החברתיות, ושתהיה מודעות לאתגרים שבעולם הרשתות, למוגנות ולסכנות. ככל שהשיח ישנו ונוגע בצורה פתוחה יש סיכוי שהדברים יופנמו
אביטן עצמו הוא עובד סוציאלי בעל תואר שני בעבודה סוציאלית, נשוי ואב לחמישה, יליד שדרות ש״מאוד אוהב את העיר עד היום״, כדבריו, ובשנים האחרונות מתגורר במושב נחושה שבעמק האלה. הוא עבד שנים רבות בתחום ילד ונוער הן בפנימיות והן בקהילה כעובד סוציאלי לחוק נוער וכמנהל מחלקת רווחה בפיקוח מחוזי במחוז דרום. מאחוריו שנים של ניסיון בעבודה עם בני נוער במצבים שונים שמסייעים גם בניהול צוות בתחום הרשתות החברתיות.
מה אפשר לעשות עם הפגיעות בעידן האינטרנט?
״אני מאמין מאוד בהורות מחנכת ומסבירה, שזה בעיקר שיח של ההורים עם הילדים. שואלים אותי הרבה איזה תוכנות סינון כדאי לשים ואיך אפשר לצמצם ולנעול לילד את השימוש במכשיר הנייד. אפשר לשים תוכנות סינון, וזה באמת חשוב ומונע חלק גדול של מודעות מטרידות וחשיפה לתכנים לא ראויים, אבל את כל אלו אפשר לעקוף, וגם אפשר להיחשף לכל התכנים הללו באמצעות מכשירים של חברים. לכן לדעתי העניין הוא בעיקר שיח והדרכה. כשילד מקבל פלאפון בפעם הראשונה חשוב מאוד שזה יהיה לאחר שיחת הדרכה מכוונת ומסבירה שההורים יזמו. רצוי גם לדחות ככל האפשר את קבלת המכשיר הנייד הראשון לגילאים גדולים יותר כי אז הילדים בשלים יותר ועם יכולת ומסוגלות להתמודד עם כל האתגרים שהמכשיר הנייד מביא איתו, או לתת מכשיר לא חכם. פלאפון הוא מחשב עם יכולות מאד מפותחות שגורם לחשיפה להמון תכנים לא מותאמים ולא מבוקרים שפוגעים בילדים שלנו. כשמתקיימת שיחה עם ההורים והילד מבין שהפלאפון הוא של ההורים שלו, והם אלו שמאפשרים לו להשתמש בו, וישנם כללים שכוללים שעות וזמנים של שימוש וחשיפה למסך ושבסמכות ההורים לקבוע כללי התנהגות – הדברים מסייעים מאוד לצמצום ולמניעת פגיעות. חשוב שהשיחה והכללים יתקיימו ויועברו ברוח טובה ותוך שיח מכבד ומכיל. אני ממליץ לכתוב סוג של חוזה שימוש במכשיר שיתייחס לכללי השימוש, לסיסמאות, ושייכתב יחד עם הילד כי זה מחייב ומדרבן לשתף פעולה וכך הם יותר מקשיבים להורים״.
מה לגבי ילדים גדולים יותר ונוער?
״ילדים יותר גדולים זה יותר מאתגר. הם לא מסכימים שההורים יראו את ההודעות שלהם ויקבלו את הסיסמא, ולכן גם פה חשוב שיהיה שיח עם המתבגרים על האתגרים והסכנות שברשתות החברתיות, ושתהיה מודעות לאתגרים שבעולם הרשתות, למוגנות ולסכנות. ככל שהשיח ישנו ונוגע בצורה פתוחה יש סיכוי שהדברים יופנמו. ההדרכה וההסברה של ההורים לעיתים רבות מועילים יותר מחסמים חיצוניים כי גילינו שאת כל החסימות אפשר לעקוף, דרך חברים ומקומות אחרים. ברגע שיש שיח יש סיכוי יותר טוב שתיווצר מניעה כי הדמות ההורית וההדרכה יופנמו בקרב המתבגרים. במצבים בהם המתבגר מתמודד עם סיטואציות יש סיכוי טוב שהוא יזכור על מה דיברו בבית ואיך לנהוג״.
לא לתת לילד פלאפון בעידן שלנו זה ריאלי?
״היום במציאות החברתית של הילדים זה לא ריאלי. מדינת ישראל מובילה בעולם המערבי במספר המשתמשים במכשירים חכמים. מה שכן אפשר זה למנוע או לדחות את נתינת הפלאפון הראשון. אפשר לתת לילד, אם באמת צריך, נוקיה שכולל שיחה והודעות״.
אביטן מדגיש כי חתך הגילאים שהכי נפגע הם ילדים בגילאי 11-12, משום שבגיל זה הילדים לרוב מקבלים פלאפון חכם בפעם הראשונה, ולא מודעים לסכנות, נחשפים מהר לתכנים שעוברים באפליקציות השונות, ולא קיימת עדיין יכולת בקרה וויסות על תכנים לא מותאמים.
״הפלאפון מסקרן, מפתה, מעניין. יש לעיתים גם לחץ חברתי״, הוא מוסיף. ״כל החיים מתנהלים בווצאפ, אפילו המורה בכיתה שולחת חומרי למידה שם. כאשר במכשיר הנייד יש שיח שהופך להיות אלים ומתלהם ופחות נעים, הרגישות החברתית הולכת ופוחתת ויש מדרון חלקלק שמגיעים איתו למקומות של אלימות קשה יותר וחשיפה קשה יותר, והדבר נכון גם למבוגרים״.
״זה בטח לא אצלנו בבית, קורה אצל משפחות אחרות״
מוקד 105, פעיל 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע כאשר 35% מהילדים הם אלו שפונים ומדווחים. כ-76% מהנפגעים הן בנות וכ-75% מהפוגעים הם בנים.
ד"ר יניב אפרתי:
המודל שעליו אני עובד בשנים האחרונות במחקר הוא – תיווך, נוכחות וקשר. ראשי תיבות תק״ן, ובראשי תיבות הפוכים – נת״ק. כלומר ללא שלושת המרכיבים הללו עלול להיות נתק בין ההורים למתבגרים. כל מרכיב כאן זה עולם שלם של מחקר ולימוד בפני עצמו. אין מנוס מלעמול על תקשורת מיטיבה ומצמיחה בין ההורים לילדים שלהם
מה עושים כשמגיע דיווח?
״חוקרי רשת מהמשטרה מקבלים דיווח טלפוני ומעבירים לנציגי המשרדים שנכנסים לטפל באירוע. אין אירועים דומים וכל אירוע מקבל את ההתייחסות שלו כי תלוי מה הרקע של הילד ומה גילו. המענה יינתן בשילוב ההורים כדי שהם יתנו את המשך המעטפת התמיכתית. רואים מה היתה הפגיעה, מאיפה ומה הסוג שלה. אם נעשתה פגיעה מינית – נחבר את הילד למרכזי הגנה שנמצאים בקהילה ומהווים בית טיפולי שגובה עדות בתנאי הגנה מרביים לנפגע. יש שם גורמי טיפול מתאימים שבונים מעטפת תמיכתית. הצוות האזרחי יקיימו שיחות הדרכה והסברה להורים, תוך ביצוע הערכת סיכון של הילד הנפגע וליווי המשפחה בתהליך הטיפולי והמשטרתי.
״בתחום האזרחי התוכנית תיבנה יחד עם בית הספר לפעילויות בתוך הכיתה או השכבה כדי לדבר על מוגנות והפסקת חרמות והתנהגות בריונית ברשתות. התחום המשטרתי יעשה הכל כדי להגיע לפוגע להפסיק את מעגל הפגיעה. 70 אחוזים מהפוגעים הם קטינים בעצמם, והרבה פעמים הם לא מודעים לעוצמת ההתנהגות והפגיעה שלהם. עולם הרשתות מתעתע ויש בו הרבה מתחזים. אתה יכול להיות בו מי שאתה רוצה, אתה לא יודע מי זה באמת שמדבר איתך ומי באמת מתכתב מולך. גם עניין הריחוק הפיזי בין הפוגע לנפגע מתעתע ומבלבל וגורם לתחושה שבה קל יותר לפגוע״.
החודש הלאומי לגלישה בטוחה נקבע לחודש פברואר ובמשך החודש ישנה התגייסות של שוטרים לטובת הרצאות הסברה בבתי ספר ובמסגרות חוץ ביתיות לילדים וגם לצוותים הטיפוליים. יש הרצאות במקומות עבודה והדרכות להורים בשידורים מקוונים לאורך כל החודש בנושאי הסברה, וכן בנושאים ספציפיים בתחומים שונים, כגון פגיעות מיניות. הדרכות נעשות גם לחברה הערבית וגם להורים לילדים עם צרכים מיוחדים.
״הורים יודעים שיש סכנות באינטרנט אבל נמצאים בתחושה שלנו זה לא יקרה״, אומר אביטן. ״הם אומרים: ״זה בטח לא אצלנו בבית, קורה אצל משפחות אחרות״, ואז הם מופתעים לגלות שגם הילדים שלהם יכולים להגיע למקום הזה. הרבה פעמים כשהורים זיהו מצבי מצוקה אצל הילד ונחשפו לתכנים ותמונות פוגעניים בנייד שלו, הם למתקשים לקבל ולהאמין – ״לא יכול להיות שזה הילד שלנו״. כאילו קיימות שתי דמויות – הילד שלהם הטהור והעדין שהם מכירים, ודמות אחרת של ילד אחר כל כך, שונה ועם התנהגות לא מתאימה.
״עבודת המניעה חשובה מאד. אנחנו רוצים להגיע לכמה שיותר קהלים וקבוצות. יש שיתופי פעולה בתחום עם חברות, מתנ״סים, מקומות עבודה, עיריות, גופי מניעה, מועצת הנוער, וועדי הורים, ואנשי מקצוע כדי להגיע לכמה שיותר הורים וילדים״.
אפקט הריבאונד
ד״ר יניב אפרתי הוא מרצה בכיר באוניברסיטת בר אילן ומייסד המרכז הישראלי לקידום מיניות בריאה. מחקריו עוסקים בהתנהגויות מיניות של בני נוער. בנייר עמדה שפרסם לאחרונה על שניים ממחקריו שנערכו ב-2016 ומ-2019 הובאו נתונים על שכיחות השימוש בפורנוגרפיה, התנהגות מינית אונליין והתנהגות מינית אופליין (מחוץ למרחב הוירטואלי). חשוב לציין כי מחקרים אלו עסקו בהבדלים אישיותיים, שימוש בתכנים אלו כפיצוי על תחושת בדידות והתקשרות לא בטוחה עם ההורים והתפתחותה של התנהגות מינית קומפולסיבית (התמכרותית).
אתה חושב שלדתיים יש יותר פיתוי לתכנים לא ראויים כי הם פחות נחשפים לכך בתרבות הדתית? או שאולי דווקא בגלל החינוך מהבית, הם יודעים להעמיד גבולות?
״המחקרים מראים כי דתיים פחות נחשפים לתכנים מיניים מאשר חילונים, אך כיון שהם מתמודדים עם יותר הדחקה של מחשבות מיניות בפועל, דתיים מדווחים על יותר התנהגות מינית קומפולסיבית (התמכרות). הסבר לכך הוא על ידי ״אפקט הריבאונד״ – מתיחת קפיץ לאחור לאורך זמן עלולה לגרום לשחרורו בעוצמה רבה. כלומר, הדחקה של מחשבות מיניות באופן פרדוקסאלי רק מייצרת עוד יותר מחשבות מיניות. פרסמתי על כך מחקר שתורגם לשפות רבות ברחבי העולם.
״חלק משמעותי מארון הספרים היהודי הוא ״דחיית סיפוקים״. אך באשר לתכנים מיניים, אני לא בטוח שזה קשור להעמדת גבולות, אלא לתרבות בה בפועל דתיים פחות נחשפים. יש לציין כמובן שהמסר התרבותי שמועבר לבני הנוער הוא שההלכה היהודית אוסרת על לראות תכנים אלו״.
מה אפשר לעשות עם כל הפגיעות ברשת?
״המודל שעליו אני עובד בשנים האחרונות במחקר הוא – תיווך, נוכחות וקשר. ראשי תיבות תק״ן, ובראשי תיבות הפוכים – נת״ק. כלומר ללא שלושת המרכיבים הללו עלול להיות נתק בין ההורים למתבגרים. כל מרכיב כאן זה עולם שלם של מחקר ולימוד בפני עצמו. אין מנוס מלעמול על תקשורת מיטיבה ומצמיחה בין ההורים לילדים שלהם, הורה צריך להיות נוכח בעולם של הילד שלו, כולל הבנה ומיומנות בעולם וירטואלי, ותיווך פעיל-חיובי שמאפשר להתבונן על החלקים הבריאים של המציאות ולא על השלילה בהכרח״.
אפרתי מציין כי ישנן שתי תפיסות בכל הקשור לעולם הוירטואלי: הגישה הדיסטופית שטוענת כי העולם הטכנולוגי הוא מקום נוראי ומסוכן, והגישה האוטופית שמציגה את העולם הטכנולוגי כדבר שקידם את האנושות והביא גאולה לעולם.
״כמו בכל נושא אני חושב שחינוך למורכבות הוא הפתרון״, הוא אומר. ״ההבנה שאכן המרחב הוירטואלי הוא גם מקום שיכול להביא טוב אך יש בו גם חלקים לא פשוטים. פגיעות מיניות ברשת הן דבר נוראי! נקודה. אבל חשוב לציין – לא המרחב הוירטואלי הוא הבעיה, אלא א/נשים שמשתמשים בו באופן פוגעני״.
לסיום אביטן מדגיש מסר להורים: ״תהיו יותר מודעים ותדברו עם הילדים על הטוב ועל המאתגר שברשתות החברתיות. במקרה שנחשפתם לפגיעה, לא להתנהל בלחץ והיסטריה, לא לאיים. הילדים זקוקים לכם עכשיו מאוד, הם זקוקים לתמיכה וחיבוק. צריך ליצור מקום מוגן לילד, מקום של הקשבה והכלה. להיות איתו, לתת לו יד, לפנות לגורמי טיפול, לתת תקווה וליווי. לא ביקורת וכעס, אלא את היד האוהבת על הכתף״.
נתונים:
מתוך דו״ח סיכום שנת 2021 של מוקד 105:
• וואטסאפ ואינסטגרם הן הזירות המשמעותיות ביותר בהן נעשות פגיעות ולגביהן מתקבלות מירב הפניות. אחריהן – פורום סטיפס וטיקטוק.
• עיקר הנפגעים בשנת 2021 היו בגילי 12-14 כאשר מירב הנפגעים היו בגיל 13: 66% מהנפגעים היו ילדות ונערות, 34% מהנפגעים היו ילדים ונערים.
