אנו חוזרים לשגרה אחרי חופשה ארוכה שבה התכנסנו בבית עם המשפחה המצומצמת בלי לצאת, בלי לעבוד. זו הייתה מנוחה ארוכה. היה אפשר לישון עד מאוחר, לא היה לאן למהר, לאן ללכת. השהות הארוכה בבית הייתה שעת מבחן של התמודדות עם אתגרים, עם היכולת שלנו להסתגל למצב חדש ולשהות במצב של חוסר ודאות.
עכשיו אנחנו חוזרים אט-אט לשגרה. אפשר להסתכל אחורה ולחשוב ולבחון ולהבין אם צלחנו את המשבר ואיך הוא השפיע עלינו ועל החוסן הנפשי שלנו.
כיצד השפיע על מערכות היחסים שלנו עם הסביבה הקרובה והרחוקה. איך התמודדנו עם הרגשות שהציפו אותנו מבפנים: עם הדאגה סביב המחלה, עם התסכול, עם המצב הכלכלי, עם השעמום, איך הסתדרנו ללא עבודה או בעבודה ללא שגרה. איך השפיע עלינו הניתוק מהמשפחה ומהחברה. כיצד השפיע על הזוגיות ועל ההורות.
מערכות יחסים שהיו יציבות ידעו לצלוח את המשבר, ובמערכות יחסים מורכבות גרם הלחץ לשבר גדול יותר. לצערנו יש משפחות שלא הצליחו להתמודד עם הלחץ, והייאוש והתסכול הובילו להתפרצויות כעס וגם לאלימות. זה הזמן להיות ערניים לסביבה הרחוקה יותר ולהקשיב למצוקה של האחר. להיות ערבים זה לזה, לקבל אחריות ולהסיר את המכשולים והנגפים מכל משכנותנו.
זה הזמן לנשום עמוק ולשים לב לנשמה, להתבונן בעצמנו, במחשבות, ברגשות ובתחושות שלנו ולקבל אחריות להכיר את עצמנו, את הכוחות שלנו, את היכולת להתמודד עם המציאות המשתנה ברגע ולנווט את חיינו למקומות טובים ומיטיבים לעצמנו ולסביבה. לא להתעלם מהרגשות ולקבור אותם אלא להבין אותם. המודעות לרגשות ולתחושות שלנו תסייע לנו להתמודד איתם.
ההתכנסות בעצמנו גורמת לנו להכיר את הכוחות שבנו ולהצמיח לנו כנפיים לעוף גבוה יותר. לשגרת חיים טובה ומועילה.
