טור אורח| עו"ד אבינועם גואלמן
הרב בני לאו בדרשתו קרא לעוצמה יהודית "מפלגה גזענית", טען כי חוקיה דומים לחוקי נירנברג של התנועה הנאצית וסיכם כי הצבעה עבור מפלגת הבית היהודי, אשר הסכימה לבלוק טכני בבחירות עם עוצמה יהודית, משמעותה "הכנסת תורת הגזע לשערי בית המחוקקים". אמנם אינני נמנה עם אנשי עוצמה יהודית, אך כיו"ר סניף בבית היהודי, אשר תמך בחיבור הטכני עם עוצמה ואף שכנע את הרב רפי פרץ לפעול לשם כך, אני חש חובה להגיב על הדברים החמורים שאמר הרב.
ראשית אני מבקש להעמיד את הרב לאו על טעותו העובדתית. בניגוד לעולה מדבריו, מצע מפלגת עוצמה יהודית שונה בתכלית ממצע מפלגת כך ההיסטורית, אשר נפסלה מלהתמודד בבחירות בכנסת ואף הוכרזה ארגון טרור. יתרה מכך, ח"כ לשעבר בן ארי כבר היה חבר בכנסת ישראל, והשמיים לא נפלו, וגם המועמד השני, עו"ד איתמר בן גביר, הוא אדם ראוי כשלעצמו, הפועל למען עם ישראל בכל כוחו, גם אם בעניינים מסוימים דעותינו או חשיבתנו על דרכי הפעולה הרצוניות שונות.
אבל מה שקומם אותי הוא בעיקר ההשוואה האומללה שעשה הרב בין מפלגה ישראלית לתנועה הנאצית וחוקיה. השוואה זו עוד עלולה להיות נשק של מכחישי שואה ושמן בגלגלי ארגוני ה-BDS. קשה עד בלתי נתפס להבין שרב ציוני דתי מירושלים, בן למשפחת לאו, משווה בין יהודים לנאצים. גם הרב עמיטל, שהביא הרב לאו בדבריו, התנגד נחרצות לכל השוואה שהיא של השואה למעשים, אפילו חריפים, במדינתנו.
ראוי לזכור כי אנחנו במלחמה עם אויב אכזרי. מצעה של עוצמה יהודית שולל את זכותם הרצחנית של מחבלים הרוצים להשמיד את עמנו. מכאן ועד השוואה לרייך השלישי המרחק רב. הפוליטיקה, כידוע, היא 'אומנות האפשר'. הצבעה לבית היהודי כגוש טכני, כחלק מגוש הימין, נועדה למנוע מאחמד טיבי וחבר מרעיו לחבור לשמאל ולהקים ממשלה.
לדידי, גם אם ביקש הרב לשיטתו לזעזע מעט בדבריו כדי ליצור שיח ומחשבה, היה אפשר לומר את הדברים בביקורת עניינית, גם בלי להשוות יהודים לנאצים, בלי ליצור שנאת חינם, אש זרה של מחלוקת ריב ומדון וחילול השם נוראי. זו לא דרכו של "אוהב שלום ורודף שלום". מותר גם לרב להתנצל, להכות על חטא ולחזור בו מדבריו הקשים. חכמים, היזהרו בדבריכם!