האם ילדינו חלשים או גיבורים?
תשובה
בתרבות שלנו יש הרבה ילדים חלשים שזקוקים לתמיכה ועזרה, ויש חלשים שגיבורים עלינו. יש ילדים שגיבורים על עצמם, ויש שגיבורים גם למען אחרים. האם זו גזרת גורל? האם יש בידינו מה לעשות בעניין? איך מחנכים לגבורה?
הבן שלי חזר מהצבא וסיפר שהמפקד אמר להם "אתם חלביים, אתם, אנחנו בטירונות היינו רוב הזמן במצב שתיים", ושאל את החיילים למה זה כך. אחד החיילים ענה: "כי היום לא מקבלים את הסמכות של ההורים". "נכון!" ענה המפקד המופתע.
למה? מה הקשר?
המפקד ראה שאין לחיילים יכולת להתמודד עם מצבים קשים מכיוון שלא התרגלו לעשות משהו בניגוד לרצון שלהם, מחוץ לאזור הנוחות שלהם. אין מעליהם סמכות שהם מקבלים עד כדי כך שיעשו מה שלא בא להם, והוא רואה בכך בעיה של דור. של תקופה.
גיבור הוא אדם שמסוגל לרכז כוחות למען מטרה מסוימת בניגוד לכוחות הטבעיים שמולו, בניגוד לכוחות הנמוכים שבו, הכול למען אידיאל כלשהו. הבעיה היא שבעידן הפלולרליזם (שאין אמת אחת, אלא כל אחד והאמת שלו) אין ערך או אידיאל שראוי להתגבר למענו, למסור את הנפש למענו, וזו בעיה של חוסר מפגש עם גודל של תורה, של ערכים ושל אידיאלים.
שנית, אדם שמעולם לא נדרש להזיז את עצמו מאזור הנוחות שלו למען משהו גדול יותר אינו מפתח כוחות של התגברות של ריסון עצמי, של ריכוז כוחות למען מטרה מסוימת.
למה אנחנו כמחנכים לא דורשים זאת? כי אין לנו די אמון ביכולת הזו, מכיוון שכל התנהגות של הלד מושלכת על על אבחנה של "ככה הוא", והדרישה ממנו להתגבר ולהשתנות כמעט כבר לא באה לידי ביטוי. להפך, מתאימים את העולם אליו ולכוחותיו המפוזרים או אוספים אותם במקומו באיסוף מלאכותי חיצוני. אבל לא הוא נדרש לאתגר. כשלא הולך לו יש תמיד הסבר שמפקיע את האחריות ממנו, והאחרים אשמים או נסיבות חייו, ולא העובדה שפשוט לא התגבר על עצמו, לא התמודד ולא התאמץ לגלות כוחות חדשים שטמונים בו.
רק כשהאחריות לחיי האדם מוטלת עליו הקושי מאתגר ומגדיל. אם האחריות מתחלקת הוא יכול להרשות לעצמו להרים ידיים, כי מישהו אחר יעשה את העבודה במקומו. וכמובן, רק מתוך אמון אפשר להחזיר את האחריות לבעליה.
כמו כן אומר הרב קוק: "בכל מידה של פיתוח יש הכרח המעיק את המתפתחים על ידו לבא אליו". ההתפתחות של האדם (ושל הכלל) עוברת פעמים רבות דרך הכרח שמעיק עליו ברמה הפרטית או הלאומית, וכיוון שאיננו יכולים לסבול את המועקה אנו נאלצים להתמודד, וכך נבנית מדרגה חדשה באישיות. לענייננו, כשיש סמכות שמציבה גבול, מנתבת לדרך הנכונה, החובה לקבל את הסמכות מפתחת בילד יכולות של ריסון עצמי, התגברות והתעלות.
כשכולם שווים ואין סמכות מכובדת, כשהסמכות מוכנה להתאים את עצמה למצבו העכשווי והנוח של הילד, היא משאירה את הילד לא מפותח, והוא לא נעשה גיבור הכובש את יצרו. ככל שנכבד את מקומנו ההורים ונהיה מוכנים לשמש סמכות מצמיחה ומגדלת ונהיה בטוחים בתפקיד החינוכי שלנו ומלאי אמון בילדינו, נגדל בע"ה "גבורי כח עושי דברו לשמע בקול דברו".
בהצלחה, אהובה
