כאשר התחלתי באיסוף אבני החושן, ביררתי מי הקדימני במלאכה זו.
אחד מידידיי הביא לידי צילום של האוסף היפה של פרופ' נתן שלם שהיה גאוגרף, גאולוג וחוקר ארץ ישראל. ניסיתי להתחקות אחר משפחתו כדי שאוכל לראות מקרוב את האוסף.
אחד החוקרים סיפר לי על אגדה ירושלמית שלפיה פרופ' נתן שלם קרא לבנו "חמור", בטענה שזה שם תנכ"י לכל דבר ושגם יששכר התברך בכך – "יששכר חמור גרם". בעקבות כך ניסיתי לחפש במדריך 144 את השם "חמור שלם". כמובן שלא מצאתי. הדבר היחיד שהיה נראה לי שייך במדריך היה משפחת שלם במעלה אדומים. בהססנות התקשרתי אליהם. הם היו מאד אדיבים אך אמרו שאין להם כל קשר למשפחה.
חוקר אחר אמר לי שהוא חושב שהבן שינה את שמו ל"יצחק", אך גם חיפוש כזה לא נשא פירות. יש אומרים שכל זה הוא בדיחה לא מוצלחת של אחד התלמידים בגימנסיה. בסוף מצאתי איזה קרוב-רחוק בשכונת גאולה בירושלים, אך בכל אופן את האוסף לא זכיתי לראות ויש בידי רק את התמונה היפה שלו. אולי אחד הקוראים יוכל לסייע בעניין? pvpuah@gmail.com.
בהכנת בגדי הכהן, השתמשו באבנים יפות לאפוד ולחושן.
החושן נארג מחמישה מיני חוטים; כל אחד מן החוטים הללו היה כפול ששה חוטים וכלל חוט של זהב. אורכו שתי זרתות (זרת – חצי אמה) ורוחבו זרת, ואחר כך כפלו אותו לשניים. בין שני הכפלים הונח שם השם המפורש.
בחושן היו משובצות, בארבעה טורים, תריסר אבני חן באומנות מיוחדת (פרשת כי תשא, שמות ל"א, ה'), בתוך משבצות זהב שעליהן שמותיהם של שבטי ישראל. החושן חובר לאפוד בשרשרת זהב. במקום החיבור, על כתפי הכהן, התנוססו שתי אבני השוהם ועליהן שמות שבטי ישראל.
כדי להשלים את כל האותיות בחושן, הוסיפו את שמות האבות ואת המילים "שבטי ישרון" (יומא עג:). הכהן הגדול קיבל תשובה לשאלותיו ב"אורים ותומים" על ידי ההארה של האותיות.
לקראת החיפוש אחר האבנים, השתדלתי לבדוק את כל הפרשנים והראשונים ולראות כיצד הם מתרגמים את שמות האבנים. עם טבלה גדולה זו, ניגשתי לחיפוש בשטח וניסיתי להשוות לשמות בימינו. בחושן אמנם היו 12 אבנים, אך בגלל השיטות השונות למעשה – קבלתי רשימה גדולה של אבנים.
פרשנים שונים מדברים גם על הצד הסגולי של האבנים וכותבים על הייחוד בצבעה של כל אבן, בסגולותיה ובקשר הרוחני לשבט שנרשם עליה.
לדוגמה, ניקח את הברקת. הברקת היא האבן השלישית בטור הראשון והיא נקראת "ברקת" על שם שנוצצת כברק ומאירה כנר (רבינו בחיי, שמות כ"ח). אבן זו נבחרה כסמלו של שבט לוי, שהיו מאירים בתורה וכשנולד משה נתמלא הבית אורה ולעתיד ראו כל ישראל כי קרן אור פניו. סגולתה היא שהיא מחכימת פתי ומאירת עיניים. בעל "שלטי הגיבורים" כתב: "שדומה לזכוכית הקריסטל הטובה והבהירה וצבעה כתכלת השמיים הבהירים". האבן ניתנה ללוויים לכבוד ולגדולה, מפני שהם עוסקים בלימוד משפטי השם ותורתו לישראל – והתורה ניתנה בקולות ובברקים (ראה בהרחבה בספר "יהלומים ואבני חן במקורות היהדות").
במהלך החיפושים מצאתי אנשים שונים ומרתקים שעסקו בנושא. פרופ' דב גינזבורג סייע לי לברר את הזהות המינרלוגית של האבנים. כמו כן, התרשמתי מאוד מהאוספים בארץ של מכון המקדש, של הרב עמיקם מזרחי, של גיל בן עמי ושל ר' יהושע ינקלביץ. שעות רבות ישבתי עם רבי ברוך בנבנישתי. כאשר יצא לגמלאות החליט להירתם למבצע איסוף האבנים והכין אוסף גדול של אבני החושן. אולי יש מכם הזוכרים אותו בגלגולו הקודם: החלוץ המרכזי של "הפועל ירושלים"…