כ״ב אלול הוא לכאורה עוד יום בלוח השנה העברי המגיע לפני ראש השנה. עד לפני 11 שנים זה היה עוד סתם יום מבחינתי. אז, היינו בעיצומו של זמן אלול בישיבת ההסדר בקריית שמונה . היינו הבוגרים, בני שיעור ו’ , כולה בני 23, שנשארו ללמוד עוד שנה בישיבה אחרי השירות הצבאי. לעת ערב, התחילו הלחישות על משהו נוראי שקרה ליד חברון. באזור השעה 20:00 הגיע אותו טלפון נורא, אבישי שינדלר הי״ד, ה-חברותא, ה-חבר, ה-אח בלב ובנפש נרצח בפיגוע נוראי יחד עם עוד 3 ישראלים בין קריית ארבע לבית חגי.
אבישי הקים את ביתו חודשים ספורים לפני שנרצח והיה באותה עת אברך בישיבת “שבי חברון״. כאשר מדברים על אדם גדול נהוג להשתמש בפסוק על יהושע: “איש אשר רוח בו״. אבישי היה אדם שהצליח לחבר את רוחו ונפשו לכולם בין אם יש למי שמולו כיפה סרוגה, שחורה, שקופה או כאפייה. אין אדם שלא הכיר את אבישי הי״ד והרגיש שהוא חברו הטוב יותר. יעידו אלפי האנשים שהיו בלוויה שלו וראו את החיבור המיוחד שלו לכל אדם באשר הוא אדם. כמה אנשים אתם מכירים שיודעים לדבר על מסלול טיול נסתר בנחל החצבני באותה התלהבות שבה הם לומדים גמרא וכן להיפך? מעטים ונדירים עד לא בכלל. לאחר מותו, ניסיתי לכמת את האישיות האדירה שלו למילים. “חיים של יותר״, קראתי אז לטקסט המכונן ההוא. לא בינוניות כדרך חיים שלפעמים תופסת אותנו אלא שאיפה לגדול מעלה מעלה, בכל רובד ושלב. (חפשו ביוטיוב הקרוב אליכם את הסרטון המלא).
נראה שלא במקרה באותו תאריך בדיוק, כ״ב אלול, 11 שנים לאחר מכן לוחם מג״ב גיבור ישראל אשר הגן על כולנו, בראל חדריה שמואלי הי״ד, נפטר מפצעיו בעקבות קרב עם מחבלי חמאס. אני בכוונה לא נכנס פה לשאלת נהלי הפתיחה באש שמסרסים את חיילי צה״ל, אך מהמעט שנחשף על בראל אנו מבינים כי הוא היה מלח הארץ כפשוטו, אוהב עמו וארצו. לא זכיתי להכיר את בראל כמו שזכיתי להכיר את אבישי אך נקודת מקשרת אחת מחברת ביניהם שאותה אבישי הי״ד המציא: שפ״ע- שמחה, פשטות ועין טובה. חיבור שמיימי כזה סביב אותו תאריך בדיוק איננו מקרי ומוכיח שוב כי הספרא והסייפא חד הם. אבישי ובראל, בראל ואבישי, אולי לא הכירו אחד את השני אבל שניהם הם נשמות גדולות של עם מופלא אשר נפלו בדיוק מאותה סיבה – אהבת עמם וארצם ללא סייג. בראל ואבישי הם שני לוחמים שנפלו בקרב. ראוי שנזכור אותם לא רק בכ״ב אלול אלא בכל השנה כולה. ת.נ.צ.ב.ה.