יין ושכר אל תשת – השכרות

יין ישמח לבב אנוש. אתה מרגיש קצת תוגה, לוגם כוסית משקה, ונכנסת בך שמחה.
היין משמח, מעודד, מנחם ומרפא. ביין ובמשקאות אלכוהוליים נמצאות כמויות שונות של כוהל, הנוצר בתהליכי תסיסה של מיצי פירות שונים, ובמיוחד בענבים. כמות קטנה של כוהל לא מזיקה לגוף.
אך למעשה, הכוהל הוא רעל שפוגע במערכות רבות כמו על פעילות המוח ועל פעילות איברים אחרים בגוף. ההשפעה על המוח משתנה בהתאם לריכוז הכוהל במשקה, למשך השימוש בו, לגיל השותה ולמצבו הגופני והנפשי
נוסף על הנזקים המיידיים, הגופניים וההתנהגותיים, אדם המרבה להשתכר עלול להגיע למצב של התמכרות. במצב כזה קיים דחף בלתי נשלט לשתיית אלכוהול ונוספות לכך התופעות האישיות, החברתיות והפליליות הבאות בעקבות כך.
אם האדם לא מצליח להיגמל הוא אף עלול להפוך לשתיין קבע, ולהביא על עצמו נזקים מוחיים, הפרעות נפשיות, נזקים כלכליים ומקצועיים, הדרה מהמשפחה ומהחברה ואף לפגיעה של שחמת הכבד.
גברים שותים יותר אלכוהול מנשים. אך כאשר אישה נסחפת לשתייה מופרזת, היא נתונה לעוד סיבוכים. יש כמה תאוריות לגבי הרגישות הגבוהה של נשים לאלכוהול:
האחת היא מידות הגוף. בממוצע, נשים קטנות מגברים ומשקלן נמוך יותר, כך שריכוז האלכוהול עולה עקב נפח דם קטן יותר.
השנייה, לנשים יש יותר רקמת שומן, בהשוואה לגברים, ופחות מים. וכך האלכוהול נמהל פחות בדמן כי הוא מסיס יותר במים מאשר בשומן.
עבודה עדכנית יצאה לדייק את הנתונים הללו. נמצא כי פירוק האלכוהול אצל נשים יעיל פחות מאשר אצל גברים דווקא בריכוזי אלכוהול גבוהים.
וכך, בשתיית בירה, למשל, שבה ריכוז נמוך של אלכוהול, אין הבדל ניכר בין המינים. אך בשתיית יין או ויסקי, המצב שונה. אותה כמות של ויסקי תגרום לרמת אלכוהול גבוהה יותר בדמה של האישה מאשר בדמו של הגבר.
שתיית אלכוהול מסוכנת בהריון. היא עלולה לגרום לתסמונת קשה בעובר, פגיעות ומומים ופגיעה בגדילה התוך רחמית. דווקא תקופת היריון היא תקופה מצוינת להיגמל מאלכוהול, מפני שהאחריות על העובר המתרקם מולידה הרבה כוחות לשינוי ולצמיחה.
מבחינה הלכתית, בשתיית רביעית יין (כשמונים סמ”ק), ברמת אלכוהול נמוכה יחסית, יש כבר לחשוש לרמה מסוימת של שיכרות. ולכן אין השותה מתפלל עד שיסור יינו, אבל יש דעות שאומרות כי ניתן להקל באמירת ברכות כל עוד השותה אינו ממש שיכור.
אסור לרב להורות אף הוראה הלכתית קלה לאחר שתיית יין, עד שהוא מרגיש שסר יינו מעליו לגמרי. שיכור גמור נחשב כשוטה, קניינו אינו קנין ואף קידושיו בטלים. הוא אינו מצטרף למניין ולכל דבר שבקדושה.
קיימת שאלה שלא הוכרעה לגבי רמת האלכוהול ביין, או במילים אחרות כמות היין/האלכוהול שאפשר למזוג ליין כדי שהוא ייחשב עדיין “יין”. השאלה באה לידי ביטוי באותן המצוות שמחייבות שימוש ביין, או לחילופין, במקרים שבהם אסור לאדם לשתות יין. בזמן חז”ל מזגו תמיד כמות גדולה של יין.
היין היה אחד מהמקורות העיקריים לשתייה. המים היו מזוהמים ולא טעימים, ולכן העדיפו יין.
ה מזכיר את האמרה של מארי אנטואנט, שהייתה מלכת צרפת האחרונה לפני המהפכה הצרפתית ואשתו של לואי ה-16, מלך צרפת בעת המהפכה: “אם אין לחם, אכלו עוגות״