״אני לא חושב שיש פה בעיה זוגית! אני חושב שאני יודע איך לפתור את הבעיה״, אמר עקיבא בנחרצות
״ברור! אני הבעיה! אם יתקנו אותי הכול ייפתר״, ענתה דפנה בכעס.
״כל הבעיות בבית גם בקשר שלנו גם בחינוך הילדים, הכל נובע מסיבה אחת: עצבים. דפנה כועסת כל הזמן – עליי, על הילדים, על כל העולם. אם היא רק הייתה משתלטת על הכעס שלה, אז לא היה לנו ריבים מיותרים ולא היו אנרגיות שליליות בבית״, קבע עקיבא.
״אני אולי כועסת, אבל השתיקות שלך והיחס שלך אלי הרבה יותר גרועים, אני לפחות מבטאת את מה שאני מרגישה״. הגיבה
״איך אפשר לא להתנתק? מי יכול להכיל כאלה עוצמות של כעס?״, החזיר לה עקיבא.
״אתה כועס עליה לפעמים? שאלתי.
״ברור שאני כועס״.
״איך זה מתבטא?״.
״אפשר בכלל לבטא משהו מולה? אם זה לא כמו שהיא חושבת אז היא לא תקשיב. היא פשוט תכעס ותצעק וזה רק יעכיר את האווירה, אז אני מעדיף להיות בשקט״, ענה בעצב.
״כעס זה דבר טבעי. התמודדות עם הכעס צריכה להיעשות בדרך שהיא מעל הטבע. אבל צריך להתחיל באופן של לימוד, כדי שבפעם הבאה שדפנה תפגוש את הכעס הזה, היא תדע לשים אותו במקום הראוי לו.
אבל לפני שנתחיל, חשוב מאוד להבין קודם מהו הכעס ומה הנזקים שלו״.
מהו כעס? כעס, הוא בעצם רגש מתגלגל. הוא מגיע כתוצאה של פרשנות מוצדקת או לא מוצדקת של רגש קודם שלא הצלחתם להכיל והפך לרגש חלופי שנקרא: כעס.
״כשעקיבא העליב אותך ביום שפיטרו אותו, היית יכולה לפרש את ההעלבה הזו בשתי אפשרויות: עקיבא נמצא במצוקה מאוד קשה, זה לא בסדר שהוא בחר להעליב אותי אבל אני לא אפגע. אחר כך גם אעמוד על זה שזה לא בסדר והוא יבין את הטעות שלו. אפשרות שניה, אני אחשוב שבאמת הוא חושב עליי את הדברים הנוראים האלה ואפגע ואיעלב מאוד. ואני שואלת, מהי אותה תחושת עלבון?״.
״מה?״ שאלו שניהם.
״לכל אדם יש כאב קיומי בנפש של תחושת ריק. מתוך מקום הישרדותי, אנחנו מכסים את הבור הזה במהלך החיים. הבור הזה הוא מקור כל הבריחות של בני האדם. עלבון, זו הרגשה קשה שבה בעצם נחשפה תחושת הריק הקיומי הזה שקיימת בנפשנו. ברגע שאותו אדם חשף את הכיסוי של הבור, מייד נוצר כאב בלתי נסבל ומייד מחפשים דרך לכסות את הבור. הכעס מגיע מיידית כסוג של כיסוי לבור הזה. הפרשנות לא בהכרח קשורה לעובדות, אלא באיך שאני מפרשת את מה שקורה לי. בסופו של דבר, דרך ההתמודדות היא זהה.
דפנה מרגישה עלבון על זה שהעלבת אותה, אבל היא לא יכולה לתת לתחושת העלבון להשתלט עליה אז מייד מגיע הכעס. הכעס בעצם מבטל את הקיום של הפוגע״.
״איך בדיוק אני מבטלת אותו?״, שאלה דפנה.
״ כשאת כועסת עליו את בעצם שוללת את קיומו״.
״אני לא רק מרגישה שהדם זורם בי, אני מרגישה שהוא רותח בתוכי, מבעבע״, ענתה דפנה
״לדעתי היא אוהבת לכעוס, ככה היא מרגישה שהיא משתחררת״, הוסיף עקיבא
״להיפך, אין פה באמת שחרור אמיתי״.
״אבל איך אני אמורה להתמודד עם זה שמכעיסים אותי? זה נראה לי הכי טבעי בעולם. מה עדיף להיות מנותקת כמוהו?״
״לפחות אני שולט בכעסים שלי. אצלך כולם הופכים להיות שק חבטות״, השיב לה עקיבא.
״עקיבא, איזו מחלה לדעתך מסוכנת יותר? מחלה שיש לה תסמינים ראשוניים חיצוניים שנראים לעין או מחלה ופתאום פורצת בעוצמה?״, שאלתי את עקיבא.
״ברור שמחלה שמתבשלת מתחת לפני השטח מסוכנת יותר, יש לזה אפילו שם: המחלה השקטה״, ענה.
״הכעס שלך עקיבא הרבה יותר מסוכן מהכעס של דפנה. את כל הכעסים שלך על דפנה אתה סוגר בינך לבין עצמך. אתה שולל את הקיום. אתה שם חומה ובאותו הרגע היא לא קיימת. דפנה מרגישה את זה, אבל היא לא יודעת לתת לזה מילים כי חיצונית זה לא נראה שאתה כועס. אתה מפתח כעסים מאוד קשים. עבודה אצלך היא הרבה יותר קשה וזה נושא בפני עצמו שנרחיב עליו בפעם אחרת.
״אז מה כל כך מזיק בכעס?״
חוסר תועלת ופגיעה ביחסים – הכעס הוא סימן לחולשה. נניח שאת כועסת על הילדים שלך, הרי הכעס לא יוצר באמת שינוי והשפעה לאורך זמן אלא רק מאיים עליהם לזמן קצר. הכעס מערער את היציבות הרגשית של הילד וגורם לו להתהלך מפוחד בעולם. אנחנו כועסים כשאנחנו לא מקבלים את. ורגשות.
הכעס פוגע גם בי – אחרי הכעס מרגישים עייפות גדולה, רגש הכעס ממעט את חיות הנפש לטווח ארוך. הדבר הזה מאיץ מחלות ופוגע בבריאות.
איבוד האמונה – מי שכועס אינו מאמין שהדברים שמתרחשים בחייו מדויקים ומושגחים ושהם בעלי תכלית עבורו. הוא מכריז שמי שברא את המציאות שבה הוא נמצא – טעה.
״אז איך אני אמורה להתמודד עם כל הכעסים שלי?״, שאלה בחוסר אונים״.
מספר עצות להתגברות על הכעס:
סליחה – כשאנחנו סולחים למי שפגע בנו אנו מקלים על עצמנו, משחררים את הנפש שלנו מחסימה פנימית. כשאנחנו סולחים, אנחנו תורמים לבריאותנו הנפשית וליכולת שלנו להתקדם.
הסחת הדעת – בעזרת הסחת דעת, ניתן להחליף נושא ועיסוק ואז לא מלבים את האש.
עבודה מניעתית – העבודה על הכעס צריכה להיות מניעתית, להיחלץ מתוך זווית ראיה שאינה מוכנה לקבל אחרים או את אתגרי המציאות ועסוקה באכזבה מהם.
חוסר תועלת בכעס – כל עוד האדם סבור שיש תועלת כלשהי בכעס, שהכעס משרת אותו, הוא לא ישחרר אותו.
זיהוי הכעס לפני שהוא מתעורר – האדם צריך להיות ער לשינוי במצב הרוח.
מוחין דגדלות – המקור לכעס הוא בדרך כלל ״קטנות הדעת״ אם השכל הוא ״קטן וקצר״ אז האדם כועס על דברים קטנים. כל דבר שנעשה בניגוד לרצונו יכול להכעיס אותו. הרגשות והמידות נשמעות להדרכת השכל, לזווית הראייה שהוא מציע, כשהן אינן במצב של עומס רגשי. ■
בהשראת ספרו של ד״ר יחיאל הררי – לפרוץ את גבולות האישיות
מייל: hanna.tipul@gmail.com