כמה אהבה יש לי אלייך, לריח, לאוויר הנעים והצח, לשילוב ולהשתלבות, לגיווני הצבעים שיש בכל פעם שאני מגיעה. להיכנס לרחבה הגדולה בצעדים קטנים ובטוחים המתקרבים לקודש הקודשים, להיצמד אל הקיר ולבקש, לנשק ולקוות שהתפילות מגיעות אל כיסא הכבוד. זה מרגיש טוב עכשיו, הדיבור האמיתי והישיר עם הקב"ה. לצאת מאותו מקום ולהמשיך קדימה, כולם הולכים וכולם רצים, מתפללים בקדושתך, כמו שאת אוהבת.
"עיר שחוברה לה יחדיו". כל אחד במקומו מונח בקדושה הזאת שאי אפשר להסביר במילים. זה הריח הזה, זה האוויר שעוטף בכל פעם מחדש, זה הצימאון לבית שעליו כולם מדברים. אנחנו בונים, בונים כאן את הלב המאוחד הזה ששמו ירושלים. עיר שלמה ומושלמת, יש בך הכול. את מקבלת את כולם כאחד, את מעניקה לנו כוח, כוח להגיע, לקוות, לחכות ולטעום טעם טוב, טעם של עוד, טעם של ציפייה והמתנה.
לפני כמה שנים הגעתי אל הכותל ועמדתי מחוץ לכותל בעיניים מכוסות, צועדת לאט לאט, רגע לפני החופה. מתקרבת, פוקחת את העיניים. עוצרת בוכה ונפעמת.
למה רק עכשיו? כי עכשיו אני מוכנה, אני מכירה אותך, פגשתי אותך. אני מרגישה אותך. כמה את נעימה! מאותו הרגע התחברנו.
אני זוכרת בנסיעות שלי, ביום-יום באוטובוס הלוך חזור מהמכללה אל הדירה, מהתחנה המרכזית אל מחנה יהודה, אל הכותל, אל היעדים הנוספים. תמיד נשטפתי בפלא פלאים, הדמויות רצות מול העיניים, ממהרות, מחכות, צועקות, עוזרות, מוכרות את זה רק כאן. המחשבות עולות: "וואו, זה אחר". זר לא יבין זאת! זה כל היופי, שכולנו זרים בך. היד המושטת של אותו אדם שעומד בתחנה המרכזית ומבקש פרוטה והניגון שמתנגן ליד. הרכבת מתקרבת! עצרו, עברו.
מי עובר? מי מגיע? כולם. נקודת האיסוף ממש פה. החיילים מחכים, הדתיים מתאחדים, כיפות הסטן משתלבות, החילונים נהנים ומברכים, השונים זורמים.
מה היינו עושים בלעדייך? תודה שהכרתי אותך. תודה שאת שלנו!
לא אעזוב אותך לעולם! זכינו בך.
ירושלים, תהיי שלמה עם מי שאת ועם מה שאת, כי את מושלמת!
Sapirtamir20@gmail.com
להזמנת הרצאה/שאלה אפשר לכתוב לי בשמחה
