התלבטתי מאוד אם לשתף אתכם בסיפור הזה, מחשש שאולי כמה מכם יחשבו שאני לא נורמלי. אבל החלטתי בכל זאת לשתף בגלל הלקח החשוב שנלמד ממנו. לפני חמש שנים התחילה לגדול לי בליטה מוזרה על הראש, בהתחלה לא התייחסתי אליה אבל לאט לאט היא גדלה יותר ויותר עד כי כבר לא יכולתי להתעלם. ניגשתי לרופאת המשפחה והיא הזמינה לי תור דחוף לרופא עור. הרופא תיאם די מהר ניתוח קטן והוריד לי את הגידול. הוא אמר לי שתוך שבועיים אקבל תשובה אם הגידול הזה שפיר או לא.
בהמשך אותו שבוע הייתי במסגרת עבודתי במשך כמה ימים בעיר קייב שבאוקראינה. ביום רביעי היתה אמורה להיות לי פגישה בשעה 11:00. ביום שלישי בלילה חשבתי לעצמי: “אני נמצא בסה”כ שעתיים נסיעה מקברו של ר’ נחמן מברסלב, אולי כדאי שאקפוץ אליו להתפלל”. הזמנתי מונית ויצאתי ביום רביעי בשעה 5:00 בבוקר לאומן שם קבור ר’ נחמן. כשאני נוסע להתפלל בקברי צדיקים אני נוהג לשלוח הודעה כללית לכל מי שמעוניין שאני מוכן להתפלל עליו ועל משפחתו בשמחה. לאחר שיצאתי מקברו של ר’ נחמן ועליתי כבר לרכב, קיבלתי הודעה ממישהי שאני לא מכיר. היא שלחה לי את שמה ואת שם משפחתה וביקשה ממני שאתפלל עליה מכיוון שכנראה היא חלתה בראשה “במחלה” לא עלינו.
ירדתי מהרכב וניגשתי שוב לציון קברו של ר’ נחמן מברסלב. לקחתי את שמה והתחלתי להתפלל ולבכות כאילו זאת היתה אחותי, ממש התחננתי על חייה. לאחר מכן עזבתי את הציון ועליתי למונית והתחלנו בנסיעה לכיוון העיר קייב. לאחר כחצי שעה של נסיעה קיבלתי ממנה את ההודעה המדהימה הבאה: “יווו כרגע התקשרו מהביופסיה ואמרו שיצא טוב והכל בסדר איתי אני בריאה. תודה לך… תודה לא-לוהים”. קיבלתי צמרמורת בכל הגוף והרגשתי ממש שלתפילה שלי מעומק הלב היה גם חלק בהודעה שלה. אומנם בורא עולם לא עובד אצלנו. אבל כשאנחנו מקבלים שם של מישהו שצריך להתפלל עליו, בואו נתפלל מכל הלב והנשמה, אולי אנחנו נהיה אלה שיכריעו את הכף לזכותו.
הסיפור לא נגמר פה: לאחר שקיבלתי את הודעתה של האישה, כתבתי לה שבדיוק עכשיו יצאתי מציון קברו של רבי נחמן מברסלב לאחר שהתפללתי לרפואתה. והיא כתבה לי בלי לדעת כלום על מה שעובר עלי (הפחד הגדול מהגידול שהוצא מראשי ואני ממתין לתוצאות האם מדובר בגידול שפיר או לא) את המילים האלה: “שיהיה בהצלחה גם בשלך, אמן!”. פשוט לא יאומן. מאיפה יצאו המילים האלה? “שיהיה בהצלחה גם בשלך אמן”.
האמת, אפשר לומר שמרגע שהוצא הגידול, הרגשתי שבשמיים יושב בית משפט ששופט אותי על כל המעשים שלי… השתדלתי להיות בעל טוב יותר, אבא טוב יותר ולעשות מעשים טובים. השתדלתי גם שהתפילות שלי יהיו יותר משמעותיות. מצד אחד בימים האלו הייתה לי תחושה של יראה ופחד, ומן הצד שני תחושה של התקדמות, התעלות רוחנית וחיבור גדול לבורא עולם ולאנשים שסביבי.
נכנסתי בתקופה הזאת לפרופורציות והבנתי באמת מה חשוב בחיים. לאחר כשבוע קיבלתי שיחת טלפון ממספר שאני לא מכיר. חזרתי למספר הזה ואמרו לי שהרופא שביצע לי את הניתוח רוצה לדבר איתי, אבל כרגע הוא לא יכול לדבר. את האמת, נכנסתי ללחץ. כל אותו הבוקר היינו בפינג-פונג, אחד ניסה לתפוס את השני. בינתיים נכנסתי לפגישה עם אישה מבוגרת שצריכה עזרה גדולה למשפחה של הבת שלה. אמרתי לה שבעזרת ה’ אשתדל לעזור להם.
תוך כדי הפגישה אני אומר בליבי, יש לי כ”כ הרבה מה לתת ולעשות עוד בעולם הזה… בורא עולם אני מבקש שתשאיר אותי פה. ואז הגיע הטלפון מהרופא. התנצלתי בפני האישה ועניתי. הרופא אמר: “אורי רציתי לבשר לך שהתוצאות טובות והכול בסדר, הגידול שהוצאנו היה שפיר לחלוטין”. פרצתי בבכי ספונטני, קשה לתאר איזו הקלה ושחרור.
הלקחים החשובים שלקחתי מאותה תקופה: לאהוב ולשמוח יותר במה שיש לנו ובמי שיש לנו, כי שום דבר לא מובן מאליו! לא לחכות לקשיים ולבעיות כדי להיות יותר טובים. תמיד צריכים להיות בעליה ולנסות להשתפר בכל התחומים.
כשקיבלתי את ההודעה מהרופא נזכרתי באותה אישה שאיחלה לי בהצלחה ונזכרתי גם במשפט “המתפלל על חברו נענה תחילה”. חיפשתי את המקור שלו בגמרא (במסכת בבא קמא) והמשפט המדויק הוא: “כל המבקש רחמים על חברו, והוא צריך לאותו דבר – הוא נענה תחילה”. אתם מבינים, התפללתי על אותה אישה ואני הייתי צריך אותו דבר. אכן נעניתי…
חבר ואני נוהגים כבר כמה שנים להתפלל אחד על השני. כל בוקר הוא מתפלל על משפחתי ואני מתפלל על משפחתו…