״האמת? אני לא מבין מה אנחנו עושים פה בכלל?
היא לא באמת רוצה להשתנות. היא הביאה אותי רק שתראי לי כמה אני לא בסדר.
עברנו את זה כל כך הרבה פעמים עם כל כך הרבה מטפלים, מה כבר יכול להיות שונה הפעם?״ שאל גבריאל.
״אולי זו הבעיה העיקרית? אתה בכלל לא מכיר אותי.
אני מרגישה שאני חיה עם מישהו זר.
כאילו יש חומה מאוד עבה בינינו וכל השותפות הזאת שלנו כל כך מאולצת״ ענת פנתה אליו.
״מאולצת?״ כעס גבריאל.
״את לא חייבת להיות איתי, מבחינתי אפשר לפרק הכל היום״ ענה לה גבריאל.
״את רואה? הוא לא מפסיק לפגוע בי.
איך אני יכולה לתת אמון בבן אדם כזה שפוגע בי ככה כל פעם מחדש?״ פנתה אלי ענת.
״אם אתם באמת רוצים לעבוד על הקשר ולתקן אותו, אצלי תצטרכו להסיר את חליפת ההשרדות הזו ששניכם לובשים״ עניתי.
״חליפת הישרדות?״ שאל גבריאל.
״קשר אמיתי מחייב אינטימיות, אחרת אין פה מפגש אמיתי״ עניתי לו.
״זה מה שאני אומרת, אין ביננו אינטימיות. הוא לא מרגיש אותי״ התלוננה ענת.
״באמת מאוד קשה להיפגש כשאנחנו לובשים את חליפת ההישרדות.
אנחנו נלמד פה להיפגש באמת ולחשוף את המהות האמיתי שלכם.
המהות של משאבי הכוח שחיברה ביניכם״. עניתי.
״את באמת מאמינה שאפשר לעשות את זה עם כל החוסר אמון הזה שיש בינינו?״ שאלה ענת.
״התנאי הבסיסי למפגש הוא הרצון האמיתי של שניכם להיפגש ולתקן את הקשר.
אם אתם מעוניינים להיפגש, נוכל לעשות את זה.
אני עומדת פה על המשמר ודואגת שהמפגש יהיה בטוח למרות חוסר האמון שקיים בינכם״ עניתי.
״אני באמת לא מבינה מה היה בינינו 20 שנה״ ענת מלמלה לעצמה.
״תראו. הרבה פעמים זה נראה כאילו אתם עושים הרבה דברים ביחד: יוצאים לחופשות, מסעדות, בילויים ומאמינים שככה אתם מחזקים את הזוגיות שלכם.
אבל ייתכן, שכל אחד מכם לא ידע בכלל מה האחר באמת חווה״.
״אז מה בעצם אנחנו צריכים לעשות?״ שאל גבריאל.
״בשלב הראשון, אתם צריכים לצאת מהתודעה הזאת שיש אמת אובייקטיבית בחוויה שלכם.
התודעה הזו גורמת למחשבה שיש חוויה אחת אמיתית וחווית האחר היא לא.
אנחנו נלמד לפגוש זה את עולמו של זה.
זה יאפשר לכם להפגש ממקום של חוסן ולא ממקום של כאב וזה יעזור ויביא את הפצע שקיים בינכם לויסות של כל המערכת הזוגית״.
״מה לא מווסת אצלנו?״ המשיך לשאול גבריאל.
״כל אחד מכם מלא בעומסים, רגשות קשים וטראומות.
זה מייצר עומס על כל המערכת, מערכת בריאה זו מערכת שמצליחה לווסת את עצמה״.
״מה הדרך לווסת את המערכת הזו?״ שאלה ענת.
״על ידי כך שכל אחד יגיע למצב שבו הוא מרגיש שהוא לא לבד״ עניתי.
״אה, הבנתי, אם נבין אחד את השני, אז לא נרגיש לבד ואז המערכת תהיה מווסתת״ ענתה ענת.
״ענת, לא באמת חייבים להבין בשביל להפגש.
יכול להיות אפילו שלעולם לא תביני באמת את העולם של גבריאל״.
״למה?״ שאלה.
״כי הוא מבוסס על תפיסות ואמונות רחוקות מאוד ושונות ממך.
לכן, המפגש לא אמור להיות מבוסס על הבנה.
הוא אמור להיות מבוסס על יכולת לפתח מיומנות של אירוח, שבו תלמדו איך לזמן מישהו להיות אורח בעולמכם.
ועל מיומנות של התארחות, שבו אתם זונחים את מה שאתם חושבים אחד על השני ללא דעות קדומות ושיפוטיות, מגיעים חלקים ונקיים לגמרי כמו תיירים״.
״אני מרגיש שהרבה פעמים שיתפתי את ענת בעולם שלי ואמרתי לה שחשוב לי מאוד שהיא תתן לי יותר תשומת לב, שהיא תכבד אותי מול החברים שלי….״ גבריאל התחיל לשתף.
״אבל זה לא מפגש. ככה לא מארחים. אתה הכנסת אותה לתפקיד, הפלת עליה אחריות, נתת לה לעשות עבודות שירות בעולם שלך.
באופן הזה היא לא אורחת״.
״אז איך אני אמור לארח אותה?״ שאל.
״אתה יכול לשתף אותה.
איך בעולם שלך אהבה נראית? איזה כאב יש בעולם שלך? איזה בדידות?
אם היא תרגיש שאתה מפיל עליה אחריות, היא תלבש בחזרה מהר מהר את חליפת ההישרדות שלה, כי היא תרגיש שרוצים לשאוב ממנה״ עניתי.
״איך אני יכולה להיות חשופה ככה בפניו? הרי, הוא מיד ישפוט אותי ויהיה ביקורתי״ התלוננה ענת.
״בשביל זה אני כאן, אני שומרת על המרחב הזה ביניכם.
אם אזהה שהוא בכיוון הלא נכון והוא לא מתארח כמו שצריך, אני אדאג לעצור ולתקן אותו״.
״כשהוא מספר לי כמה קשה לו וכואב לו בעולם שלו, אני מיד מרגישה אשמה, אני מכירה את עצמי.
הרי, למה הוא משתף אותי שקשה לו? קשה לו בגללי.״ המשיכה לדמוע.
״במפגש שנעשה, כשאת מתארחת, חשוב שתשתפי אותי אם את מרגישה אשמה.
כי כשאת מרגישה אשמה, את כבר לא איתו אלא עם עצמך.
מה שנעשה, נתרגל את זה מספר פעמים עד שתלמדו לעשות את זה בצורה נכונה.
כשתלמדו להפגש באמת, תוכלו לעבור מהדיאלוג הזה שמתווכח כל הזמן ומגן על עצמו למפגש אמיתי שבו תוכלו באמת לטייל ולבקר בעולם אחד של השניה.
כך תוכלו להביא את הקשר לריפוי אמיתי ויהיה לכם מצפן חדש לתקשורת, אינטימיות וקרבה״. ■
חנה דיין – טיפול זוגי ופרטני (לנשים) במשברי חיים ברוח הפסיכולוגיה היהודית | מייל: hanna.tipul@gmail.com
