בפִתחה של שנת הלימודים הקרֵבה הנושא העדתי עדיין רוחש במרחב הציבורי. סוגיה זו, ובמיוחד השלכותיה על הדור הצעיר, הייתה קרובה ללב הוריי, הרב והרבנית נריה זצ"ל. עוד טרם נולדה המילה אינטגרציה פתחה ישיבת בני עקיבא בכפר הרואה את שעריה לרווחה לאוכלוסיות מגוונות, ובעבור נערים שלא מצאו מקומם במסגרות דומות הקימו הוריי את תו"ם, מוסד תורני מקצועי, ואימא ניהלה אותו יותר מעשור שנים, רובן בהתנדבות (ראו "גילוי דעת" לפרשת ויחי). רישומן של מעורבות ואכפתיות באשר לפער החברתי (המשנה מיתוג) מובע יפה בתכתובת שלהלן (מקוצר). אבא היה אז (אייר–סיוון תשי"ז) בארצות הברית בשליחות למען מפעל הישיבות, ובמכתב אליו הביעה אימא מורת רוח מהעובדה שנערים מאלישיב (מושב של עולי תימן) ביקשו להתקבל לאחת הישיבות ונדחו על הסף, וצירפה את תגובתה למנהל הישיבה:

"רוצה אני להביע את צערי ומחאתי על יחסך לילדי אלישיב. מתוך רצון לשמור על 'נומרוס קלאוזוס' (שיטת אפליה שהגבילה את אחוז הסטודנטים היהודים במוסדות להשכלה גבוהה, צ"ב) כלפי ה'שחורים' דרשת 50 ל"י שכר לימוד מכל אחד. 'אם תשלמו מוטב, ולא – התכבדו ושבו בבתיכם'. במסירות נפש עמלו המורים ומדריכי בני עקיבא (חברי הישיבה) להחדיר בהם אהבת תורה ויראת שמיים. לשם כך ויתרו על שעות לימוד ושעות נופש בשבתות והלכו שני קילומטר לאלישיב – הלוך וחזור – כדי לכוון את נערי ישראל אלה לישיבות. בכך גם ניתן היה להשפיע בעקיפין על המושב כי ילדים אלה היו משמשים דוגמא למחזורים הבאים, ורוח אחרת הייתה מתחילה לנשב באלישיב. במשך רגעים הצלחת להרוס את אשר עמלו מורים ומדריכים במשך שנים (כאילו אין הישיבה נתמכת מכספי ציבור כדי שמבני עניים תצא תורה). הילדים הרגישו בחוסר היחס הרציני שלך ללימוד התורה של ילדי ישראל (ההדגשה במקור, צ"ב), ובשום אופן אינם מסכימים להמשיך בישיבות. 
"לא דומה מנהל ישיבה למנהל מוסד חינוכי אחר. הוא חייב לראות את עצמו בכל רגע עומד לפני בית דין של מעלה כי נפשות הוא קובע, 'וכל המאבד נפש אחת מישראל כאילו איבד עולם מלא'. 
"רובו של היישוב כרגע 'שחורים' הם. אלה היהודים שלנו ושל הקב"ה, ואלה יקבעו את דמות היישוב בארץ בשנים הבאות. אם ילד אשכנזי מבית דתי לא ילמד בישיבה זו או אחרת – הוריו ידאגו לו, אבל ילד תימני או מרוקאי שבית הוריו מתקשה לחנכו כי סמכות האב נהרסה בארץ – אם לא יתחנך בישיבה הוא ילך לאיבוד מבחינה רוחנית ודתית. 
"אם מנהל ישיבה דואג לישיבה שלו אך ורק כאל מוסד ששמו צריך ללכת לפניו ואינו מכוון לשם שמיים – יש מעט מאוד סיכויים שיתקיים. 'מוסד', ובעיקר 'ישיבה', נוצר בשביל תלמידים – ולא תלמידים בשביל ה'מוסד'. 
"יהי רצון שתמצא בעוד מועד את הדרך הנכונה להרבות תורה ויראת שמיים בקרב כל ילדי ישראל – 'שחורים' ו'לבנים', כישרוניים ודלי כישרון, ואז בע"ה יהיה המוסד באמת לתפארת וסופו בעז"ה גם להתקיים. וזאת הברכה והתקווה, רחל נריה"
שיעור מאלף – כאז כן עתה!