יוני יעיש (39), נשוי ואב לשלושה, נולד במושב נחלה וגדל בו ומתגורר היום בחולון. יוני הוא מוזיקאי יוצר ואיש חינוך, שילוב שלא פוגשים בכל יום. אומנם בהכשרתו המקורית הוא מהנדס חשמל ואלקטרוניקה ועסק בתחום זה עד לפני כעשור, אבל אז הגיע השינוי…את ההסבה המקצועית עשה יוני בעקבות שיחת טלפון מפתיעה מבית הספר התיכון ברנקו-וייס רמלה, המוכר יותר כ'תיכון ההזדמנות האחרונה' בסרטו של בן שני.
"בשיחת הטלפון הם ביקשו ממני לבוא ללמד מוזיקה", מספר לנו יעיש. "אמרתי להם: 'מוזיקה? אני?' והם שאלו: 'אתה מוזיקאי, לא?' עניתי שאני אומנם מוזיקאי, אך אני מנגן עם עצמי ואין באמתחתי כל הכשרה פדגוגית".
באותה תקופה החלו לחזר אחרי יוני גם כמה חברות תקליטים שקיבלו את אלבום הסקיצות ששלח על פני המים ארבע שנים קודם לכן. "שאלתי את עצמי: מה קרה שדווקא עכשיו כולם חוזרים אליי? התייעצתי עם אבא שלי, שממנו ירשתי את המוזיקליות, והוא אמר לי: 'אין לך מה להפסיד, לך לריאיון ותראה'".
המפגש והריאיון עם חילי טרופר, שהיה אז מנהל בית הספר, הותירו על יוני רושם עז. "ישבתי עם חילי, וקשה לי להעביר למי שלא מכיר את חילי טרופר איזו אנרגייה יש לאיש ואיזו הילה הוא משדר סביב העשייה החינוכית שלו, וזהו, החלטתי שאני הולך על זה. סוג של 'הציץ ונפגע'. התאהבתי ברעיון ובאיש שעומד מאחוריו, והחלטתי שאני שם".
כמי שלא התנסה קודם לכן בשדה החינוך נכנס יוני לעולם החינוך עם מינימום ידע ועם המון רצון ללמוד ולתת למסובב הסיבות להראות לו את הדרך להגיע אל לב הנוער שהוא עובד עימו.
איך נולד מיזם 'קולות מהנשמה'?
"חילי הציע לי לשבת במפגש של אחד על אחד עם תלמיד ולכתוב איתו שיר", מספר יוני. "חשבתי על זה ולא כל כך ידעתי איך זה יקרה, אבל משהו בי אמר לי שאני יכול לנסות. זו הייתה הגדרת התפקיד שלי: לא באתי ללמד מוזיקה כמורה שמלמד תווים, באתי ליצור עם התלמידים את המוזיקה שלהם.
"לא היו לי כלים, הכלים שהבאתי היו סימני שאלה גדולים מאוד, אבל יש לי עד היום משפט שראיתי בשם רבי נחמן מברסלב: 'דַּע, כִּי כָל רוֹעֶה וְרוֹעֶה יֵשׁ לוֹ נִיגּוּן מיוחד לְפִי הָעֲשָׂבִים וּלְפִי הַמָּקוֹם שֶׁהוּא רוֹעֶה שָׁם', ואמרתי לעצמי: יוני, תבוא ותראה בכל נער ונער רועה, ואתה תיפגש עם הרועה הזה. תן לו להוביל אותך אל המקום שלו, ושם תשמע את הניגון המיוחד שלו.
"זה מה שעשיתי, ו'כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם': לא באתי מהמקום של ללמד את התלמידים איך לכתוב ואיך ליצור, אלא באתי טאבולה ראסה בעניין הזה".
איך מגיעים למצב ש'תלמידים בסיכון' נותנים אמון, נפתחים וכותבים את רחשי ליבם?
"ראשית, אני לא מתחבר להגדרה 'נוער בסיכון', למדתי מחילי לשנות את ההגדרה ל'נוער עם סיכוי'. לשאלתך, החבר'ה האלה בהחלט לא מתנהלים כמו נוער קונבנציונלי, הם בנו סביבם חומות בצורות, וניסיתי להיות יצירתי ולסדוק את החומות כדי שהמים השופעים מהם ישקו את העולם, וכשבאים מהמקום הנקי והטהור הזה דברים קורים. אבל באמת קטונתי מלהסביר איך הדברים קורים, ומה שהוביל אותי לכל אורך הדרך הוא אותו משפט של רבי נחמן.
"מעבר לכל ההגדרות המוכרות מצאתי שלנוער הזה יש עולם רגשי עמוס ורחב ומאפיינים ייחודיים, ובחרתי לתרגם אותם לעשייה המוזיקלית עצמה. הם יצירתיים במיוחד עקב כל המשברים שעברו בחיים; הטלטלות והקשיים הביאו אותם למקומות ייחודיים ושונים מאלו שמגיעים אליהם בני גילם. ילדים שחושבים בכל יום איך הם שורדים ביום הבא מגיעים ממקום עוצמתי יותר אפילו מזה שאני ואתה מגיעים ממנו, עם שגרת החיים הנורמטיבית שלנו.
"ועוד דבר: תחושת הכישלון וההדרה של הנוער הזה יום-יומית, ועם זאת יש להם כוח התמודדות עצום. הדרך שמצאתי להגיע אליהם היא שיתוף של הקשיים שלי איתם, ואז נוח להם יותר להיפתח אליי. בעיניי הסוד הוא לבוא לכל תלמיד ותלמיד בגובה העיניים, לא ממקום של פטרונות אלא מהמקום שיש לי מה ללמוד מכל תלמיד ותלמידה, ואני באמת לומד מכל אחד מהם כל הזמן".
מיזם 'קולות מהנשמה' בברנקו-וייס צמח אט-אט. בתחילת הדרך היה צורך לשכנע את התלמידים שישתתפו, ובסוף השנה הראשונה הוציא ביה"ס אלבום ובו תשע יצירות של תלמידים. בשנה השנייה, לאחר חשיפת היצירות במסיבת הסיום של השנה הראשונה, שילש המיזם את גודלו, ובסוף אותה שנה כבר הוציא בית הספר אלבום כפול. בשנה השלישית גויס איש הפקה שיתעסק בהפקת המיזם, כי יוני כבר לא הצליח להשתלט גם על תהליך היצירה וגם על ההפקה.
המיזם קיבל תאוצה ויוני התבקש להפעילו במוסדות נוספים. "הייתה שנה שעבדתי בארבעה בתי ספר במקביל (ברנקו-וייס רמלה, כפר הנוער קדמה, כפר הנוער כנות ובית הספר שחר בבת ים), ובכולם מיזם המוזיקה היה המוקד".
לפני כשנה וחצי יצא מיזם המוזיקה 'חשבתי לעוף', פרי יצירתם של יוני יעיש וחילי טרופר, המתבסס על עבודתם החינוכית של השניים. במיזם השתתפו בין היתר כלת פרס ישראל הגב' מרים פרץ, חתן פרס ישראל המשורר ארז ביטון, שר החינוך לשעבר הרב שי פירון, אלי אילדיס, ארז לב-ארי, שרה ב"ק ועוד.
מיזם 'חשבתי לעוף' בא להשמיע את קולו של הנוער שנדחק לשוליים ולהביא לידי ביטוי את הבחירה היום-יומית של מי שעובדים עם אנשים בכלל ועם נוער בסיכון בפרט: להאמין בכל אדם ולהמשיך תמיד לקוות.